מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המשפחה שלי – סבא מאיר וסבתא עליזה הרוש

סבא מאיר ואני אלה, בליל המימונה
סבתא עליזה ושלוש בנותיה פאני שושנה ואסיה
חייהם של סבא מאיר וסבתא עליזה - הוריו של אבי

סבא מאיר נולד במרוקו, בערב ל"ג בעומר בשנת 1928 בעיר פס, להורים אברהם ופרחה הרוש, על שמה שמי השני. הם גרו בכפר שנקרא קסבי, לסבא היה אח בשם עמרם שנפטר בגיל 18 וקבור במרוקו. ושלוש אחיות, עזו ז"ל שנפטרה בארץ, רינה (רובידה) ושרה.

מכיוון שסבא נולד בל"ג בעומר משפחתו נהגה במרוקו לערוך הילולה גדולה לזכר רבי מאיר בעל הנס. מנהג זה נמשך עד היום. אחרי שהוריו נפטרו לקח על עצמו סבי אחריות להמשיך מנהג זה  וכל שנה נערכת בביתם הילולה גדולה אליה מגיעים אנשים רבים.

תמונה 1
תעודת הלידה של סבא מאיר ממרוקו

במרוקו היו להם חיים עשירים ומגוונים. הם חיו בקהילה יחד עם הערבים כשמערכת היחסים ביניהם הייתה מיוחדת. היהודים במרוקו של אז היו בעלי השפעה גדולה, הם היו אנשי מסחר ולא מעט מהם היו בעלי ממון רב, ולכן הערבים כיבדו אותם ואפשרו להם לקיים את מצוות השבת והחגים, כולל המנהגים. בנוסף, אצל המשפחות היהודיות היו משרתות ערביות שהיו עוזרות לנשים בעבודות הבית ובגידול הילדים, והגברים הערבים היו "גוי של שבת" שאצלם היו שומרים את פלטת השבת שנקראה "פרנה" (תנור מיוחד), עד שבשלב מסוים הערבים החלו להתנכל ליהודים לגנוב את רכושם וגרמו נזקים לרכוש ולחנויות.

סבי שמע על העלייה לארץ ישראל באמצעות הסוכנות היהודית, שבאותה תקופה של שנות החמישים המאוחרות והשישים, העלו רבים מיהודי מרוקו לארץ ישראל. באותו זמן, זה היה כל חלומם ורצונם ולשם כך התפללו כל הזמן לעלות לארץ ישראל. התמזל מזלם והם עלו לארץ ישראל, דרך צרפת, ישירות לארץ בשנת 1962.

סבי וסבתי התחתנו במרוקו כפי שהיה נהוג אז באותה קהילה, במסגרת שידוכים בין משפחות. כשסבתי הייתה בת 12 הודיעו לה שהיא אמורה להתחתן עם סבי בבוא העת, ואכן בגיל 15 היא התחתנה עם סבי שהיה בגיל 27. במרוקו הם גרו בדירת חדר ונולדו להם שני ילדים, הבכורה פאני הקרויה על שם אמא של סבי פרחה ז"ל שהייתה מיילדת במרוקו  והיא זו שיילדה גם את סבתי, ולאחר כשנה וחצי נולד להם בן.

ההתרגשות הייתה גדולה במשפחה מכיוון שבשתי המשפחות לא היו בנים. לסבא שלי היה אח שנפטר בגיל שמונה עשרה והוא קבור במרוקו, מותו גרם לשבר עמוק במשפחה ולכן כשנולד הבן לסבי, הייתה התרגשות מאוד גדולה וסבי החליט לקרוא לתינוק שנולד על שם אחיו שנפטר, עמרם.

סבי וסבתי עלו  לארץ עם שני ילדים קטנים פאני ועמרם, יחד עם הוריהם משני הצדדים ואחיהם, 3 אחיות של סבי ושתי אחיות של סבתי.

לאחר שהגיעו לארץ העבירו אותם ישירות לשכונת המעברות בבאר שבע, שכונה שנבנתה עבור העולים ממרוקו. הם גרו בבית קטן כמה משפחות, בשכונה צפופה וללא תנאי מחייה נאותים. הביוב זרם ברחוב, זבל וצחנה בכל מקום.  סבי מספר שהיו חולדות רבות שמסתובבות בשכונה ואף נמצאות בבתים. התנאים מאוד הקשו על אורח חייהם, בנוסף לקשיי  ההתאקלמות, היו להם קשיים נוספים כמו: שפה, מציאת מקום עבודה ובריאות.

בשלב מסוים סבי התקבל לעבודה בחברת בזק ועבד שם במשך 35 שנה עד למעמד של מנהל עבודה בכיר בחברה.

לאחר שנתיים של מגורים במעברה עברו לגור בשכונה ג' בבאר שבע בבית שקבלו העולים בכדי לפנות את המעברות.

סבי גדל במשפחה דתית מאוד והוא עצמו אדם דתי מאוד ובמרוקו וגם בארץ הם הקפידו ומקפידים על שמירת השבת והחגים. אביו היה רב גדול מאוד במרוקו והיו מגיעים אליו מכל הכפרים והערים לקבל את ברכתו.

מסר חשוב שסבא רוצה, שאדע שחשוב לשמור על המסורת של אבותינו והוא רוצה שאשמור את השבת ואת המנהגים.

בחג פורים, יום לאחר קריאת המגילה, אנחנו נוהגים לערוך סעודת פורים אצל סבא וסבתא, יחד עם כל האחים של אבא ובני הדודים. סבתא מכינה קוסקוס ולקראת הערב אוכלים ארוחה גדולה ושותים יין. וכשכולם הולכים סבתא מחלקת לכל משפחה משלוח מנות עם עוגיות טעימות שהיא מכינה.

מתעודת העלייה של סבא של אבא שלי, רבי אברהם הרוש, ניתן ללמוד שהם עלו ב-12/3/1962 ממרוקו ושלהורים של סבא רבא שלי קראו יצחק ופרחה הרוש, ושסבא רבא שלי, רבי אברהם, נולד בשנת 1891, וסבתא רבתא שלי נולדה בשנת 1905.

תמונה 2
תעודת העולה של סבא רבא רבי אברהם הרוש

סבא רבא שלי רבי אברהם הרוש, עלה עם אשתו פרחה ושלושת ילדיהם: שרה, רינה (רובידה) ובנם שהיה נשוי, סבא שלי, רבי מאיר הרוש.

כיום סבי אדם מבוגר מאוד, בן 94 ואני נהנת לשבת ולשמוע אותו, הוא אדם מכובד וצנוע והוא מכבד כל אדם באשר הוא.

סבתא עליזה אמא של אבי

סבתא עליזה נולדה בשנת 1940, להורים יוסף ושמחה זנו ז"ל, (אביה התחתן עם בת אחותה), במרוקו בכפר שכונה קסבה. להוריה הייתה ילדה אחת שבגיל 14 נפטרה, ורק אחרי המון שנים נולדה סבתא, ומי שיילד אותה, הייתה לימים חמותה, שהייתה המיילדת בכפר. בהמשך נולדו לה עוד שתי אחיות.

אביה היה ראש הכפר והם היו משפחה אמידה מאוד. כאשר הם עלו ארצה אביה התחתן עם אישה אחרת ונולדו להם 7 ילדים. והם כולם בקשר טוב.

סבתא עלתה ארצה בשנת 1962 כשהיא כבר נשואה ואמא לשני ילדים. היא התחתנה בגיל 12 וכבר בגיל 16 ילדה את בנה הבכור עמרם.

סבתא  מספרת שבזמנו חגגו לה את החתונה בעושר רב משום שאביה היה איש עשיר מאוד שעסק בצורפות והיא הייתה בת מאוד מפונקת. בטקס החינה שהיה אחרי המקווה, יום לפני החתונה, כל הנשים היו מגיעות לבית הכלה לבושות בכפתנים, שרו לה שירים, רקדו ריקודים, היו שם עוגות ודברי מתיקה מכל מיני סוגים וצבעים, מרחו על ידה חינה, קערת החינה הייתה מקושטת בתכשיטים מזהב.

שבוע לפני החתונה וגם בשבוע של החתונה נשחטו כבשים כיד המלך. היא הייתה לבושה בבגדים מהודרים במשך כל השבוע, כפתאן, וביום החתונה לבשה שמלה לבנה עטורה בחוטי כסף וזהב והם הגיעו לחופה בסוסים לבנים מלפנים ומאחור מהודרים ומקושטים.

לסבתי נולדו 6 ילדים שמות ילדיה של סבתי, אחיו של אבי, הם: פאני פוקס (הרוש), עמרם הרוש, שושנה בוזגלו (הרוש), אליהו הרוש, אברם הרוש, שלומי הרוש, אבי (משה הרוש) ואסיה חזן (הרוש).

סבתא עבדה במהלך חייה בעבודות שונות אך רוב שנות עבודתה היו באסם.

סבתא היא אישה מיוחדת ולמרות שהיא לא צעירה ואינה בריאה כל כך היא כל הזמן דואגת ועובדת קשה מאוד. היא אוהבת לארח, היא מכינה לנו מטעמים רבים ובכל יום שישי לאחר בית הספר אנחנו הולכים אליהם לאכול שם צהרים.

הקשר שלי איתה הוא טוב, בימי שישי שאני הולכת לאכול אצלה אנחנו מדברות המון היא אישה עם לב גדול.

הזוית האישית

אלה: אני נהנית לשבת ולשמוע את סבא, הוא אדם מכובד וצנוע והוא מכבד כל אדם באשר הוא. הקשר שלי עם סבתא עליזה הוא טוב, בימי שישי שאני הולכת לאכול אצלה אנחנו מדברות המון היא אישה עם לב גדול.

מילון

שכונה ג' בבאר שבע
נמצאת ממזרח לשכונות א' ו-ב' ומצפון למרכז האזרחי. השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים, בתחילתה קלטה השכונה עולים מרומניה, מעיראק, ממרוקו, מלוב ומתוניס. בשנות השמונים קלטה השכונה כמות גדולה של עולים מאתיופיה ובשנות התשעים גם עולים מחבר המדינות. סטודנטים רבים מתגוררים בשכונה ג' (עקב קרבתה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב). ב-1960 נפתח במרכז השכונה קולנוע אורות שפעל במשך 30 שנה ותפקד כמרכז תרבותי וחברתי בבאר שבע בכלל ובשכונה ג' בפרט. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מסר חשוב שסבא רוצה, שאדע שחשוב לשמור על המסורת של אבותינו והוא רוצה שאשמור את השבת ואת המנהגים.“

הקשר הרב דורי