מאגר סיפורי מורשת

שמי טטיאנה מילמן נולדתי ב-1955 בכפר בלי מקין באוקראינה, למשפחה חקלאית. היינו חלק מקולחוז בולשביק.

במשפחה היו הורים ושלוש אחיות. אבי היה טרקטוריסט ואמא שלי הייתה רפתנית. אני הייתי הבת הבכורה.

הילדות שלי עברה בכפר. בגיל חמש עשרה, אחרי בית הספר למדתי בקולג' בעיר אודסה. בזמן הלימודים באודסה, הכרתי את בעלי, ואחרי שנה כשמלאו לי שמונה עשרה, התחתנו. נולדו לנו שני ילדים בן ובת. עבדנו ולמדנו באוניברסיטה פתוחה וגם גידלנו את הילדים.

החיים היו קשים, לא היתה לנו דירה או בית, היינו גרים בשכירות. בשנת 1994 בתי שהיתה בת חמש עשרה, החליטה לעלות לארץ ישראל מאוקראינה, בתוכנית נעלה. היא למדה בבית ספר תיכון, והתגוררה בפנימייה בקיבוץ. היא סיימה את שתיים עשרה שנות הלימוד וקיבלה בבגרות ציונים טובים מאוד. אנחנו כהורים היינו מאוד גאים בבת שלנו, כשהיא הצליחה לבד בלי הורים.

אחרי הלימודים היא התגייסה לצה"ל ואז אמרה לנו לעלות גם לארץ ישראל. מיד אספנו את החפצים, ועלינו לארץ. נחתנו בשדה התעופה בן גוריון ב-11.09 בשנת 1997. ישר משדה התעופה לקחו אותנו לגור בקריית מוצקין, שכרנו דירה ריקה וישנו על מזרונים. לאט לאט עזרו לנו לסדר את הבית, והתחלנו ללמוד עברית באולפן. כדי ללמוד עברית טוב יותר לא ראינו תוכניות טלוויזיה ברוסית וזה הצליח. כדי להתקדם בחיים, הלכתי ללמוד קורס קירור ומיזוג אוויר. בסיום הקורס התחלתי לעבוד כטכנאית בחברת "פרידגיקור". כשבאו תלמידים מהתיכון "עמל" לעבור סטאז', נתנו לי אחד מהם כעוזר. לימדתי אותו טוב את העבודה, והוא אמר לי לבוא ללמד בבית ספר שלו. הלכתי לראיון עבודה והתקבלתי. מנהל בית הספר שאל מי המליץ לי על מקום העבודה הזה, אמרתי שזה אחד מהתלמידים שלהם. הוא אמר שזו פעם ראשונה בהיסטוריה של בית הספר שהתלמידים מביאים את המורה. וזה היה בשנת 2000 כשהייתי עולה חדשה ופחות משלוש שנים בארץ.

היום אני כבר פנסיונרית וממשיכה ללמד קורסים מקצועיים. במשך יותר מעשרים שנה לימדתי קרוב ל-1200 תלמידים ורובם עובדים במקצוע כטכנאים בקירור ומיזוג אוויר. אני תמיד אומרת לילדים ולנכדים שלי שמקצוע בוחרים פעם בחיים, כמו שבוחרים בן/בת זוג.

הזוית האישית

ג'וליה מזארב וטיטיאה מילמן השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר יחד בגבעת אלה, בהדרכת ענת וייס בתשפ"ב – 2022