מאגר סיפורי מורשת

לפני 100 שנים בפולין, בעיירה צ'כנוביץ גר סבא רבא רבא שלי שמו היה אליעזר רוזן הוא התחתן עם פרידה והיו להם שמונה ילדים. לאליעזר היה אח בשם מנחם רוזן שגר בעיירה סוקולוב וגם לו היו שמונה ילדים.

סבא וסבתא רבא רבא שלי – אליעזר ופרידה רוזן

סבא וסבתא רבא רבא שלי: מנחם ובריינה רוזן

אליעזר היה מאוד ציוני ולכן דאג שהילדים שלו ילמדו עברית, הם תמיד דיברו וחלמו לעלות לארץ ישראל. אחת הבנות של אליעזר היא סבתא רבתא שלי חיה – אטקה – חיטקה, שהתאהבה בבן דודה סבא רבא קופל. הוא נסע לארגנטינה כשהיה בגיל 17 ובמשך שש שנים הוא התכתב עם בת דודתו ושכנע אותה לנסוע ולהצטרף אליו בארגנטינה ולהתחתן איתו והבטיח שלאחר מכן הם יעלו לארץ ישראל. כך היה חיה נסעה לארגנטינה ונישאה לקופל. במהלך השנים נולדו להם בארגנטינה שלושה ילדים: לאונרדו (לייבל), רוברוטו (דוב)  וסבתא שלי שולמית שולה.

סבא וסבתא רבא שלי: קופל וחיה-אטקה רוזן

סבתא שלי, שולה, נולדה בארגנטינה וגדלה בארגנטינה. היא למדה בבית הספר היהודי בשם "ביאליק" בשעות אחר הצהריים. במקביל למדה בבית ספר ממלכתי בבוקר, במשך כל השנים, למדה במקביל בשני בתי ספר בבת אחת.

 בבית הספר בתמונת מחזור

בבוקר, בית הספר הממלכתי למדה בשפה ספרדית ואחר הצהריים בית הספר היהודי בשם ח.נ ביאליק. כך עד גמר לימודיה בבית הספר התיכון. סבתא סיפרה שבבית הספר היהודי היה מקסים ולמדו בו ביידיש ובעברית. הם למדו שירים ישראלים וריקודים וחגגו את כל החגים.

בגיל שבע וחצי, בשנת 1953, היא  נסעה באונייה גדולה עם אימא שלה לישראל. הנסיעה וההפלגה ארכו כחודש ימים. הן הגיעו לביקור בארץ למשך חצי שנה, כדי לבקר את כל הדודים ואת הסבא והסבתא שלה שעלו לארץ מפולין. זו הייתה פגישה מרגשת, לאחר 24 שנים שאימא שלה לא ראתה את אחייה והוריה.

בארץ היא למדה עברית מצוין והכירה את כל בני משפחתה שעלו לארץ בתור חלוצים והקימו את: כפר ויתקין, קריית עמל (טבעון), קיבוץ שפיים (בתור מעפילים) ואילת.

סבתא בגיל שמונה בביקור בישראל

לאחר חצי שנה בישראל, כשחזרה לארגנטינה, היא המשיכה ללמוד ובבית הספר היהודי הקפיצו אותה שתי כיתות גם בגלל שהיא ידעה טוב את השפה העברית וגם בגלל שהיא הייתה מאוד גבוהה.

כשסבתא גדלה, היא למדה לנגן בפסנתר. היא הייתה חברה בתנועת הנוער "הבונים". שם גם הופיעה וניגנה. היא הייתה זמרת וליוותה בגיטרה שירים עבריים.

סבתא, זמרת עם הגיטרה כשהייתה עדיין בארגנטינה

בגיל 16 היא שרה בשלישיית "פעמונים" שירים ישראלים והם הופיעו בטלוויזיה וברדיו.

ההופעה בטלוויזיה לפני המצלמה באולפן

באותה שנה סיימה סבתא את לימודיה בתיכון היהודי ולא יכלה לעלות לארץ כפי שחלמה כי בתיכון הממלכתי חסרו לה שנתיים לסיום הבגרות (בגלל ההקפצה בבית הספר היהודי). היא נשארה לסיים את למודיה ובינתיים למדה ב"קולגיום מוסיקום" שנתיים, וגם לימדה לנגן בגיטרה שעורים בקבוצות.

בגיל 19 בשנת 1965 עלתה סבתא לארץ. היא גרה שנתיים אצל אחיה לאו במושב "ניר צבי" ולמדה במדרשה למורים למוסיקה בסמינר הקיבוצים בתל אביב.

בגיל 21 התחתנה עם סבא שלי חיים, ששינה את שם משפחתו מ-Juarez ל-Erez (ארז).

סבא שלי עלה בגיל 24 ממקסיקו לארץ לקיבוץ "אור הנר" והכיר את סבתא שלי בחתונה של חברה בקיבוץ ושם הם התאהבו. לאחר תקופה סבא עזב את הקיבוץ והם עברו לגור ביחד בחיפה ולמדו בטכניון. אחרי העלייה, סבא חיים וסבתא שולה מתחתנים.

ביום החתונה

סבתא רבתא שלי מרי אימא של סבא, באה לבקר ממקסיקו בתמונה יחד עם סבתא רבתא חיה-אטקה

לאחר שהתחתנו הם עברו לגור בדירה בשכונת נווה שאנן שבחיפה ושם במהלך השנים, נולדו שלושת ילדיהם: דרור, כנרת (אימא שלי) וירדן – דן.

 דרור, אימא שלי (כנרת) וירדן

סבא היה מהנדס גיאודזיה (מודד מוסמך) וסבתא היתה מורה למוסיקה בבתי ספר ובגנים. כשדרור היה בן שנתיים סבתא התחילה לנסוע לאוניברסיטת תל אביב ללמוד בימוי תיאטרון, מקצוע שמאוד אהבה ובנתיים לימדה גיטרה בביתה.

עם השנים היא עברה לעבוד כמנצחת מקהלות והתמחתה בשירת א-קפלה. היא הקימה את חמישיית "כרמל א-קפלה" שאיתה הופיעה רבות בארץ ובחו"ל. אימא שלי כנרת שרה אצל סבתא מספר שנים, היא למדה באקדמיה בירושלים, שרה במספר הרכבים ובעיקר הצטרפה ל"Swingle-Singers" שמיניית הא-קפלה המפורסמת מלונדון, שאיתה הופיעה ברחבי העולם.

הורי גרו שמונה שנים בלונדון ושם נולד אחי הבכור: מעיין, ואחרי שנתיים בארץ נולדתי אני (רגב) ואחותי יערה שלוש שנים אחרי.

עם סבתא שולה

בינתיים נולדו לסבתא שולה תשעה נכדים: תמר, יאיר ושירה (לדרור ואושרת), מעיין, רגב (אני) ויערה (לכנרת ואורן), איה, ישי והביטו (לירדן וגילה).

 סבא וסבתא עם הנכדים

במשך השנים האלו סבתא הקימה מספר הרכבי א-קפלה נוספים: צ'יאלה (תשיעייה-לה), סינקופלה, צליל & טוניק, ווקאליל מולטי ווקאל. היא עדיין היא מלמדת  לנגן על גיטרה ומקדישה את זמנה לכתיבת עיבודים למקהלות ולהשתתפות בחוגים שונים.

סבתא מבקרת כל הזמן את הנכדים שלה וגם אנחנו מבקרים אותה. היא גם אוהבת לטייל איתנו, לבלות בפיקניקים, ימי הולדת וחגים. היא מאוד מאוד אוהבת אותנו ומעורבת בחיינו ועוזרת לנו בכל הזדמנות.

לפני שנה רציתי להתחיל לנגן בגיטרה, אז סבתא התחילה ללמד אותי. אפילו בתקופת הקורונה נפגשנו בזום ובווטסאפ לעשות שיעורים והתקדמתי מאוד בנגינה והבנתי איך הכלי עובד. אחרי זה קנו לי גיטרה חשמלית ועברתי ללמוד אצל מורה אחר. סבתא מאושרת וגאה לראות את הנכדים שלה מנגנים בכל מיני כלים, לחוד וביחד ונהנים מכך מאוד.

אני וסבתי בדרך למוזיאון "אנו"

סבתא מספרת על החלום שלה:

"כל חיי חלמתי לעלות לארץ ישראל, לחיות כאן ולגדל משפחה ישראלית גאה. אני מאושרת שהצלחתי להגשים את החלום ולגדל ילדים ונכדים נפלאים!"

ואני מוסיף את החלום שלי שהוא: להגשים חלום של מישהו אחר.

המתכון שבו בחרנו לשתף את כולם הוא אמפנדס – שאני וסבתא מאוד אוהבים.

הזוית האישית

רגב: אני מאוד מרוצה שלמדתי על סבתא שלי מהמפגש איתה ושמח שלקחנו חלק בתכנית הקשר הרב דורי.