מאגר סיפורי מורשת

שמי גלילה כהן אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם שקד דידי, יחד תיעדנו את סיפורי.

ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1933.

לאימא שלי היו ששה עשר הריונות. חלק מהתינוקות נפטרו בלידה. תינוקת אחת נחטפה במבצע ילדי תימן ונשארו להורי שמונה ילדים.

פרשת ילדי תימן

התינוקת נחטפה כשהייתה בת עשרה חודשים מבית חולים הדסה. אבא שלי ראה אותה בלילה והיא חייכה אליו ובבוקר אמרו לו שהיא נפטרה. לא נתנו ללמשפחה את הגופה ולא מסרו איפה היא קבורה, מכאן הבינו שהיא נחטפה בתקופה בה היו הרבה העלמויות של ילדים, חטופי תימן, ההורים שלי לא רצו לדבר על זה.

ילדותה של סבתא גלילה

הילדות של גלילה הייתה רגילה עד שהיא הגיעה לצבא.

גלילה סיפרה לי, שבבית ספר שלה היה צהרון לילדים ובו הגישו ארוחת צהריים. הטבחית הייתה פולניה. בכיתות ו'ו-ז' התלמידים היו עוזרים לטבחית לבשל בתורנות. הייתה להם מחברת תזונה של כל המנות, מנה ראשונה, מנה שנייה.

 מחברת התזונה עם התפריטים של גלילה

השירות בצבא

בזמנו בסביבתה הבנות לא היו מתגייסות לצבא, אבל גלילה, מאז ילדותה, אהבה לעשות דברים שונים ורצתה להתגייס. ההורים שלה התנגדו לזה שהיא תלך לצבא, גם בגלל שבזמנו היו המון שמועות שמסוכן לבנות בצבא.

לאחר שקיבלה צו ראשון, היא הלכה ללשכת הגיוס והצהירה שהיא דתיה והיא לא מתגייסת. מיד אחרי זה פרצה מלחמת ששת הימים והיא הרגישה שהיא חייבת להתגייס. בגלל שהיא אמרה שהיא דתיה היא תרמה לצבא בצורה שונה. תפקידה בצבא היה לתת לכל חייל שמתגייס את המסטינגים של האוכל.

בינתיים הוריה קיבלו בדואר את הפטור שלה מהצבא, אבל אימא שלה שלא ידעה לקרוא, חשבה שזה זימון מהצבא. בשנת 1968 היא הלכה ללשכת הגיוס וביקשה להתגייס. היא ביקשה להיות הכי רחוק מהבית.

שיבצו אותה לגולני. אחרי הטירונות היא הגיעה לבקו"ם, ואז שלחו אותה לגדוד 17, אמרו לה שעכשיו הם ברמת הגולן בפעילות, אחרי שהיא הגיעה לשם אמרו לה שהם כבר ירדו לפעילות ושלחו אותה לצומת מגידו ומשם יאספו אותה לממשל בג’נין ומשם לקאבטיה, ואת כל זה היא עברה לבד.

היא שובצה לבית ספר למ"כים, והייתה שם פקידה. היו שם רק שמונה בנות, סיפרו לה שכולם מפחדים מהמג"ד. בבסיס אמרו לה שהיא צריכה ראיון עם המג"ד, היא פגשה גבר גבוה, שאמר לה: "סליחה מה ילדה שחורה וקטנה עושה פה?"

היא ענתה לו "סליחה, מה גבר ענק כמוך עושה פה?" הוא היה בשוק וקיבל אותה לתפקיד פקידת שלישות. אחרי זמן מה, כל פעם שהיו צריכים משהו היו שולחים אותה למג״ד שהיא תבקש. לאחר שהיא הבינה שהכל שם פרוטקציות היא הלכה למג״ד ואמרה לו שהיא רוצה להיות פקידה פלוגתית.

החג שגלילה לספר עליו – פסח

בפסח כל הדודים היו באים אליהם הביצה וחוגגים את החג ביחד. הם היו יושבים וקוראים את כל ההגדה, בקטע של "דיינו" נתנו אחד לשני מכות בגב, והם היו מחפשים את האפיקומן.

כל ראש השנה ופסח היו הולכים לסנדלר שיכין להם נעליים, פעם הכינו לה נעלי לק אדומות. לפני ליל הסדר אימא קילחה אותם ועד הסדר הם היו ישנים ונחים עם הבגדים החדשים והנעליים.

היום ליל הסדר שונה, מה שכן דומה למה שהיה בילדותה זה המשפחתיות. היום היא חוגגת את החגים עם הנכדים.

 הגדה של פסח

חגים

מאז שהם היו ילדים היו קטנים, גלילה הייתה מכינה בחג ט״ו בשבט, בובה בשם אישטו. גם היום לנכדיה היא מכינה את הבובה הזאת, שעשוייה מפירות ט"ו בשבט.

הבובה שגלילה מכינה כל שנה בט"ו בשבט

לגלילה יש לה משפחה מאוד מגוונת, בן אחד ששומר שבת, הוא גר וחי בקפריסין, בן אחד שהתחתן עם נוצריה, ולמרות השוני כולם בקשר טוב וחוגגים ביחד. כמו לדוגמא:  הם חגגו יחד את חג הכריסמס וחנוכה באותו זמן.

 גם כריסמס וגם חנוכה ביחד

כיום, גלילה בת 74, נהנית מהנכדים ונוסעת הרבה להתארח אצל בנה בקפריסין.

 המשפחה המורחבת

הזוית האישית

שקד: העבודה עם הוותיקים הייתה הזדמנות עבורי להכיר את העבר שלהם, לדעת איך החיים היו בפעם ומה הם עברו.