מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון, אני משתתף השנה יחד עם סבתי, מירי נוימן בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי, יחד תעדנו חלק מהסיפורים שסבתא סיפרה לי.

סבתא שלי מספרת:

נולדתי למשפחה מקסימה, לבית משפחת שטיין, בתאריך 1.12.1950 בפתח תקווה, בארץ ישראל.

התחתנתי עם שלום בתאריך 16.12.1969 ונולדו לנו שתי בנות ובן: אילת נחמה, רן וליהי. לאילת נחמה נולדו שתי בנות: ספיר ושי. לספיר נכדתנו, יש ילד ושמו רוי והוא הנין הראשון שלנו. נכדתנו השנייה, שי, מתחתנת בספטמבר 2024.

בננו, רן התחתן עם רויטל ונולדו להם שני ילדים: אלון ורוני. ליהי התחתנה עם אור ונולדו להם תאומים עמית וניב.

ועכשיו נחזור קצת לאחור…

אבי, מאיר ברח מפולין מעיר זרום והגיע לארץ ישראל בשנת 1936, הוא הגיע לבדו, בלי משפחה, לקיבוץ רעננה שהיום זו העיר רעננה. אבי, מאיר, התגייס לצבא הבריטי של חיל האוויר. בשנת 1942 היחידה שלו נסעה למצרים לעיר אלכסנדריה שם פגש את אמי בלה.

אמי בלה למדה רפואה חמש שנים, למרות שבאותה תקופה הערבים לא נתנו לנשים להמשיך בלימודיהן. היא עבדה בבית החולים בתור אחות. באותו הזמן, אבי מאיר חלה במלריה ושם דרכיהן נפגשו. אבי ידע רק יידיש ואמי ידעה רק צרפתית ערבית ואנגלית, ולמרות זאת הם הצליחו לתקשר, רבות בעזרת פנטומימה.

חתונת אמי בלה ואבי מאיר

בתאריך 25.8.1944, נולדה בשמחה רבה, באלכסנדריה שבמצרים, אחותי הבכורה ציונה. בשנת 1945 הם עלו לארץ ישראל ברכבת האחרונה שיצאה ממצריים – הורי ואחותי. הם התישבו בגבעתיים ולאחר מספר חודשים הם רכשו עוד דירה בשביל כל המשפחה שעלתה לארץ.

חברת אווירון

כשנה לאחר עלייתם לארץ החליט אבי בשיתוף עם כ-30 חברים לבנות את חברת אווירון. בשלב מאוחר יותר החברה שינתה את שמה לחברת "אל-על" של היום. אבי שימש כראש ועד העובדים הרבה שנים, הוא עזר לעובדים רבים לבנות את עצמם ולקבל הלוואות כדי לרכוש דירה. במקביל הוא היה ראש המחלקה של בד וצבע ודאג למטוס למראהו הפנימי והחיצוני. לאחר כמה שנים תפקד כראש האגף.

הוא המשיך להיות פעיל גם לאחר יציאתו לפנסיה. יחד עם עוד כמה מחבריו, הם הקימו חברת גמלאים שכולם עובדים בהתנדבות וזה קיים עד היום.

אבי עם הנשיאה גולדה מאיר

אבי עם הנשיא קציר

אבי עם זלמן שזר והנשיא וייצמן

חתונתי

16.12.1969 זה התאריך בו התחתנתי עם שלום, את עוגת הכלה אני הכנתי עם עוד חברה.

ביום חתונתי עם שלום – העוגה מעשה ידיי

בהיותי בת 21 נולדה בתי הבכורה אילת נחמה. לאחר כארבע שנים, נולד בני רן. בהפרש של 13 שנים מרן, נולדה בת הזקונים, ליהי.

אירוע מיוחד – מלחמת המפרץ

במשפחה שלנו היה הרגל, שבכל יום שישי אנחנו באים לארוחת שישי אצל ההורים ברמת חן.

ב- 17 בינואר 1991 אירע אירוע מיוחד. פרצה מלחמת המפרץ, שבה היה חשש לשימוש בנשק כימי ועל כן היה על כולנו להיות עם מסכות אב"כ, בחדר ממוגן וחסום ביריעות ניילון והיה אסור לצאת למרחב.

באותו היום, הייתי חולה עם חום גבוה ולכן המשפחה הגרעינית שלי ואני לא הגענו להוריי, כמנהגנו מידי שבוע, אך אחי עם בני משפחתו הגיעו לבית הורי, וממש ברגע האחרון הספיקו להיכנס לחדר האטום, מייד עם השמע האזעקה. אזור מגורים שלם, שסמוך לבית הוריי נפגע מהפטריוט שחיסל את הטיל. ביתם של הוריי ניזוק: התקרה קרסה, דלת הכניסה נעקרה ממקומה, אך שולחן פינת האוכל שהיה ערוך לשבת -לא ניזוק כלל.

בנוסף, לא הייתה אפשרות ליצור קשר עם העולם, כל קווי הטלפון ניזוקו. אחותי, שמתגוררת בארה"ב, צפתה בחדשות וקיבלה את המידע דרכם. היא ראתה את הורי ואחי מסתובבים ללא קורת גג.

בשנת 1999 נפטר אבי ואמי עברה להתגורר בסמוך אלי. במשך כ – 19 שנים סעדתי אותה וטיפלתי בה במסירות רבה.

קצת על עצמי…

למדתי קוסמטיקה ועבדתי בתור קוסמטיקת 25 שנה, כל הזמן בביתי. במקביל עבדתי בשופר סל ברעננה, בתור מנהלת.

בגיל 42 השתתפתי בחוג ציור בקנטרי, כדי להעביר את זמני, לאחר ניתוח שעברתי. גיליתי שהציור מרפא, מעצים ומחזק אותי ובד בבד גיליתי בי את האומנות והיצירתיות שבי.

כיום, אני מציירת בשמן, מפסלת פסלים וגם פרחים מבצק פורצלן ואף יוצרת ויטרז'ים.

אחת מיצירותיי – כלניות מבצק פורצלן

יצירה נוספת – ויטראז'

שני פסלים מעשי ידיי, ציור של שקיעה וזריחה מספרד, קרלו ויוארי ויצירה מפורצלן של אמנון ותמר

ציור בשמן של אירוסים

מעבר לאומנות וליצירות שלי, בהם אני עסוקה מאוד והן ממלאות חלק גדול בחיי, אני נהנית מנכדי ועוברת  ומבקרת בין הנכדים והנינים.

כל הנכדים, הנכדות והנין המתוק שלנו…

הזוית האישית

אלון: לי היה ממש כיף להיות עם סבתא שלי משעה 13:30 עד שעה 15:00. אהבתי את הזמן שביליתי עם סבתא שלי. אהבתי לשמוע וללמוד את קורות חייה בהמשכים, בכל יום ראשון. זה היה מפגש חברתי היה מלא אוכל טעים או חטיפים.

סבתא מירי: נהניתי לבלות זמן איכות עם נכדי אלון, זו היתה חוויה מגבשת, מחברת ומעצימה, זו הזדמנות חד פעמית להיות בארבע עיניים עם הנכד.