מאגר סיפורי מורשת

שמי מרגלית מאיר, נולדתי כמרגלית שמעוני ברמת גן בשנת 1947. אבי נפטר ממחלה כשהייתי בת 4 ובגיל 6 עברתי לקיבוץ. הצטרפתי למשפחה מאמצת ולמדתי בקיבוץ חמדיה. הכי אהבתי בקיבוץ את הטבע והטיולים בחוץ, את השדות והמטעים ועם הזמן עבדתי כמטפלת בילדים. למדתי טיפול בגיל הרך בבית ספר אורנים ואהבתי את זה מאוד.

בהיותי נערה, פעמים רבות נסענו להצגות תיאטרון באמפי. אחד מחלומותיי היה להיות שחקנית. בתור ילדה מאוד אהבתי את זה וגם אהבתי את חנה מרון. הצגתי בבית הספר ואחר כך במסגרת הקיבוץ על במה בקיבוץ. בו זמנית גיליתי שאני מאוד נהנת לטפל בתינוקות. למדתי באורנים טיפול בגיל הרך ובאופן מעשי למדתי ממטפלות מאוד מנוסות שאהבתי והערכתי את פעילותן. שאפתי להיות כמוהן ועסקתי בזה במשך כל השהות בקיבוץ.

נישאתי והקמתי משפחה. לאחר כמה זמן עזבתי את הקיבוץ בגלל עבודתו של אישי. עם הזמן, כשגדלו הילדים, התחלתי להתעניין בטיפול בגישה של הרפואה המשלימה והתמקדתי בשיאצו. עסקתי בזה תקופה וגם בלימודים, העבודה בחנות הבגדים גם עזרה לי לממן את הלימודים. תוך כדי גידלתי את שלושת הילדים שלי, המשפחה גדלה, נולדו נכדים ואני הייתי מאוד מעורבת בגידול הילדים.

אנחנו משפחה שאוהבת את בעלי החיים ואת הטבע ומאוד מאוחדת. זה מביא אותי לתובנה שזה העיקר ומה שחשוב בחיים – המשפחה היא כמו היצירה הכי יפה שיש לי בחיים. אומנם את החלום להיות שחקנית לא הגשמתי, אך ההנאה הגדולה שלי היא לראות את המשפחה שיצרתי, היא החלום האמיתי.

הזוית האישית

אריאל: השנה השתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי, מטרת התכנית היא שנתחבר ונדע יותר על ההיסטוריה של הסבים והסבתות שלנו, ושהילדים ילמדו את הסבים והסבתות על הטכנולוגיה. התכנית התחילה ממפגש ראשון אותו אני וסבתא שלי הפסדנו. כעבור שבועיים היה המפגש השני והתחלנו לכתוב את סיפור חייה של סבתי ומה שהיא עברה. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי, למשל שהיא גרה בקיבוץ כשהייתה קטנה, היא גרה לבד בקיבוץ עם משפחה מאמצת. בזכות התכנית אני וסבתא שלי התחברנו מאוד.