מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה שושן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפורה של סבתא שלי, מירה קליין.

סבתא שלי מירה נולדה בשנת 1952 וגדלה בארץ. כשסבתא שלי הייתה בת 20, היא כבר הייתה נשואה לסבא שלי, לכן לא שירתה בצבא. לאחר כשלוש שנים, כשהייתה בת 23, רצתה ללכת להיות סייעת בצהרון של גן ילדים. בהתחלה לא נתנו לה, מכיוון שלא אהבו את המראה שלה, מה שלא מצדיק כלום, וזו הייתה עבודה שהיא ממש ממש רצתה. היא השתדלה מאוד ללמוד לזה ולנסות כן להתקבל לעבודה הזו. זה היה לה מאוד חשוב כי סבתא שלי היא אישה שכשהיא רוצה משהו – היא תקבל אותו. אין ספק שלא בסדר שלא הסכימו לקבל אותה לגן הזה ועוד בגלל מראה חיצוני.

סבתא שלי דאגה להיות מטופחת יותר וכך להיראות יותר "מתאימה" לעבודה הזו. בסופו של דבר קיבלו אותה, אחרי שהתעקשה רבות והתאמצה מאוד להתקבל לעבודה הזו –  להיות סייעת בצהרון. היא התקבלה, כאמור ועבדה בעבודה הזו שנים רבות. לאחר שתי שנים בעבודה החליפו את המנהל. סבתא שלי, עם עזיבתו, אמרה לו: "המעשה שעשית לי לפני שנתיים, המעשה שכמעט גרם לי לא לרצות להתקבל לעבודה הזאת, גרם לי להבין מי אתה, וכמה בני אדם כמוך לא אמורים מנהלים. מה שעשית לי היה לא בסדר וממש שגוי, שזה יהיה לך על המצפון. נפגעתי ממך לכל החיים".

לאחר חצי שנה מהיום בו אמרה למנהל את דבריה, הוא חזר לאותו הגן וביקש ממנה סליחה. הוא הבין כמה פוגע ולא בסדר הוא היה כשלא קיבל אותה לעבודה על סיבה שטותית.

מאותו היום בו המנהל לשעבר התנצל בפני סבתי – המקרה ישב לו על המצפון והוא זכר את זה כל החיים.

הזוית האישית

נגה: אני מאחלת לסבתא רק בריאות. היה לי כיף לתעד את הסיפור במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.