מאגר סיפורי מורשת

שמי עדיאל חברים, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת המעורבות החברתית, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי דינה חברים. סבתי דינה נולדה בשנת 1953 בכפר סבא לבית משפחת גבאי.

כשסבתי הייתה קטנה היא דיברה פרסית ולמדה עברית בגן. היא קרויה דינה על שם הסבתא של אביה. שמות הוריה, סבא רבא וסבתא רבתה שלי הם: משה ושרה גבאי. וזה סיפורה:

 סבתא דינה מספרת

היינו בבית שבעה אחים, הגדול מכולם שלמה, אחריו אלי, אני השלישית, אחריי יהודה, אחרי יהודה הייתה רינה ואחריה היה מיכאל ובת זקונים שוש. גדלנו במושב, בדירה שהייתה בת שניים וחצי חדרים. כשהיינו ילדים עדיין לא היו מקררים או מכונות כביסה, היינו מכבסים את הכביסה בידיים מעל גיגית גדולה והיינו מבשלים על פתילייה.

בחצר הבית הייתה מקלחת שהיינו מחממים את המים בעזרת פרימוס (גזייה על נפט), השירותים היו בור עמוק שמסביבו כמו מחסן קטן מעץ, במרכז היה חור שעליו היו יושבים לעשות צרכים.

כילדים שיחקנו בעיקר בחוץ, שיחקנו בחמש אבנים, קלאס, תופסת, מחבואים, קפיצה בחבל.

 תמונה משפחתית

חייתי במושב רמתיים שבו כולם מכירים אחד את השני, היה לנו משק עם פרות, תרנגולות וסוסים. היו שטחים חקלאיים שבהם היינו מגדלים ירקות כגון – פלפל, גמבה, חצילים, תירס, כרוב, סלק, קולורבי, גזר ועוד… היו לנו כלבים בחצר שהיו שומרים על המשק.

היה במושב שלי בית כנסת אחד, מרפאה אחת ומכולת אחת, לא היו כבישים, לא היו מדרכות, לא הייתה תאורה, היה הרבה חול, שטחים גדולים ופתוחים. הוריי עסקו בחליבת פרות, חקלאות, קטפו את הירקות וקצרו את היבול. ולאחר מכן נסעו מהמושב לעיר רחובות עם סוס ועגלה ומכרו בשוק.

אבא שלי היה גבוה ושרירי כיאה לחקלאי. אימא שלי הייתה נמוכה וקצת מלאה. הוריי לבשו כובע טמבל, בגדים פשוטים, סנדלים בקיץ ומגפיים בחורף. גרתי במושב יהודי. במושב שלי לא היו מקומות מפגש חוץ מבית הספר. את רוב הקניות קנינו בעיר ומוצרים בסיסיים ייצרנו לעצמנו – חלב חלבנו לבד, גבינה הכנו בעצמנו וביצים לקחנו מהלול ואת הבשר שחטנו מחיות המשק.

 במושב רמתיים

זיכרון ילדות בלתי נשכח: בילדותי, אבא שלי קנה כלב קטן והביא לי ולאחים ולאחיות שלי לשחק איתו, יום אחד הכלב נשך לאחי יהודה את האצבע. אז החלטנו כנקמה לזרוק אותו לתוך בית השימוש. אבא שלי בא בצהריים וכשהוא לא הבין איפה הכלב סיפרנו לו, הוא התעצבן, רץ מהר לשירותים והוציא אותו מתוך הבור. שיחקנו בחצר הבית או בחצר בית הספר, החברות שלי היו בנות מהכיתה שלי, בשעות הפנאי שלי הייתי סורגת ואוספת בולים.

המאכל האהוב עלי היה גונדי (מאכל פרסי) שהייתי מבשלת לעצמי ולמשפחתי והממתקים היחידים שהיו הם: סוכריות טופי ומסטיקים.

עבדתי בקפלן 34 שנים, בהתחלה בעבודות ניקיון במטבח. אחרי בערך שנתיים העלו אותי למשרה שלמה ואז התחלתי לעבוד בוקר, הייתי אחראית חדר ירקות. עם הזמן העבירו אותי לשולחן החלבי שם הכנתי את האוכל החלבי לכל המחלקות גם בבוקר וגם בערב. עם הזמן עברתי להיות טבחית. והכנתי אוכל למטופלים קשים שמקבלים אוכל דרך צינורית. שם הייתי מצילה אנשים במצבים קשים עם האוכל שאני הכנתי. העבודה הייתה מאוד מעניינת ומאתגרת, הייתי מקבלת הרבה תגובות טובות מכיוון שהיינו מצילים אנשים, הייתי עובדת גם בחגים וגם בשבתות. 22 שנים הייתי מגיעה לעבודה עם אופניים ב-5 וחצי לפנות בוקר. הדבר המיוחד בעבודה הזאת זה שאני אהבתי את העבודה, הייתי הולכת בשמחה לעבוד בעיקר בגלל שהייתי מצילה אנשים.

תחביביי כיום הם: לסרוג למשל, סוודרים, כיפות, מפות, גרביים וכדומה…הייתי בחוג קרמיקה – הייתי מכינה כוסות, חמסות, כדים ופרחים. אני מתנדבת באיכות הסביבה, אני דואגת לסדר ולנקות את העיר שלי אושיות. אחד מהתחביבים הכי גדולים שלי זה לבשל, אני מבשלת מאכלים כמו: גונדי, פולו חורשט (מאכלים פרסיים), אורז פרסי, פשטידות, עוף בגריל, מרקים, בקר, קציצות ועוד….מרוב שאוהבים את הגונדי שלי, חבריי ומשפחתי קוראים לי "גונדינה". אני אוהבת לצפות בסדרות ישראליות בטלוויזיה בשעות הפנאי.

סדר היום שלי: אני מפעילה בלילה מכונת כביסה ובבוקר תולה אותה, לוקחת את הנכדות שלי מהגן, אני הולכת לעשות קניות, מבשלת אוכל לי לבעלי ולנכדות, מנקה את הבית מדי פעם, אני ישנה צהריים, מקפלת כביסה ושמה בארונות, החתן שלי מגיע מהעבודה ולוקח את הנכדות לבית שלהם, אני רואה טלוויזיה ואז הולכת לישון.

אני יצאתי לפנסיה בגיל 62.

החלומות שאני רוצה להגשים הם: להירשם לחוגים במרכז הקהילתי, לעשות שם ספורט ולשחק כל מיני משחקים עם אנשים בני גילי, לראות את הנכדים שלי מתחתנים ולראות את הנינים שלי.

בינתיים אני לא יכולה להגשים את החלומות שלי מכיוון שאני שומרת על הנכדות ומטפלת בבעלי ולכן אין לי זמן לזה.

הזוית האישית

הנכד עדיאל: נהניתי ללמוד על עברה של סבתי ועל החיים במושב שבו אבי גדל.

סבתא דינה: היה לי כיף לבלות זמן עם הנכד שלי ולספר לו סיפורים על עברי.