מאגר סיפורי מורשת

סבתי סיגל נולדה בשנת 1954 בנהריה.

היא נולדה כבת הרביעית לשני הוריה הצעירים אשר עלו מתוניס, ואשר היו ציונים ודתיים בהשקפת עולמם. המשפחה התגוררה בעכו , ולסבתי נולדו בהמשך עוד שני אחים. המשפחה חיה בשלווה ובשקט. סבתי למדה במסגרת החינוך הממלכתי דתי בעיר עכו.

בשנת 1972 היא התגייסה לצבא ושירתה בחיל השריון בתפקיד מש"קית חן , בבסיס יפתח, כאשר מפקדה הישיר היה סגן אלוף אורי אור שבהמשך הועלה לדרגת אלוף, והיה אלוף פיקוד הצפון . סבתי נחשבה לחיילת מצטיינת ביותר, ולכן הוחלט ע"י מפקד הבסיס, לשלוח אותה כנציגת פיקוד הצפון לצעדת ירושלים, אשר התקיימה מידי שנה .

תמונה של סבתי כחיילת 

פעם זה היה אחד הסימנים של הפסח המתקרב, בראשית ניסן יצאו אלפי חיילים ואזרחים, למחנות אוהלים בערי יהודה, כדי להשכים קום, בארבע או חמש לפנות בוק, במשך ארבעה בקרים בזה אחר זה לצעדת ירושלים. זה היה אחד מאותם אירועים ממלכתיים – עממיים של העשורים הראשונים למדינה .

צעדת ירושלים החלה בשנת 1955 כיוזמה של צה"ל, בה השתתפו חיילים רבים מידי שנה. הצעדה הייתה צעדה צבאית, ובמשך השנים גדלה כמות המשתתפים בצעדה. בצעדה השתתפו חיילים מיחידות שונות וכן משלחות ממדינות שונות. הצעדה החלה מנקודת איסוף שנקבעה והשתנתה במשך השנים. בחלק מהימים חזרו הצועדים לנקודת האיסוף, ולאחר מכן המשיכו לירושלים. בין נקודות האיסוף היו מחנה צריפין – יער חולדה, יער בן שמן ועוד. ביום האחרון הצעדה הגיעה לירושלים. הצעדה גם כללה מסגרת תחרותית בין קבוצות שונות, שהתחרו על מקום ראשון, שני ושלישי .

בשנת 1972 פגעו גשמים עזים בצעדה שהביאו לפיזורה לאחר שהחלה, ובעקבות פגיעה זו והמעמסה תקציבית, התקיימו דיונים האם להמשיך במפעל . במאי 1973 לא התקיימה הצעדה, ובעקבות החלטת הממשלה הועברה הצעדה של שנת 1973, לחודש ספטמבר, ובצעדה זו השתתפה סבתי סיגל כחיילת של פיקוד הצפון.

סבתי מספרת כי הצעדה כללה אימונים מפרכים של החיילות בצעדות רגליות (שמאל ימין וכדומה ) ותרגילי סדר שונים . האווירה הייתה נהדרת אומנים רבים הופיעו למען החיילים. תושבי העיר ירושלים והמדינה כולה, הגיעו לחזות בצעדה הצבאית המרגשת, של המדינה הצעירה – ישראל .

תמונה של סבתי במצעד עם חיילות נוספות

האביב באותה שנה עמד בסימן חגיגות 25 שנה למדינה, וקוים מצעד צבאי גדול בירושלים ביום העצמאות. הצעדה יצאה לדרך בכ' באלול 17.9.1973 עם עשרים ושניים אלף צועדים . בסיום הצעדה, החיילות של פיקוד הצפון זכו מקום ראשון. סבתי מספרת כי היה זה רגע מרגש מאוד של סיום עבודה מפרכת, ואימונים קשים, והחיילות זכו בנופש במלון באילת, וכה רבה הייתה שמחתן.

הן לא ידעו כי שלושה שבועות לאחר מכן, תפרוץ מלחמת יום הכיפורים, והן לא יספיקו לממש את הנופש, וכי כל אחת מהחיילות צפויה לעבור את המלחמה הקשה, בתולדות ישראל . מלחמת יום הכיפורים.

זה היה המצעד הצבאי האחרון של מדינת ישראל. ב1974 בימים שמילואימניקים רבים חזרו הביתה  לאחר המלחמה, הוחלט בצה"ל על ביטול הצעדה. אחר כך נמצא תחליף בדמות אימוץ צעדה אחרת, שבאה לעולם עשר שנים קודם לכן "צעדת ירושלים". סבתי זוכרת תקופה זו כימים מרגשים של הווי מיוחד,  שמחה וגאווה בצעדה, אל מול הימים הקשים והנוראים, שהגיעו מיד לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים, בו היא גייסה חיילים רבים בערב המלחמה .

זהו סיפור שמספר בסופו של דבר את סיפורה של מדינת ישראל, במקביל לסיפורה של סבתי, סיגל. סיפור על עצב ושמחה שמעורבבים זה בזה .

הזווית האישית

תמר הנכדה: היה לנו נחמד לעבוד ביחד ולכתוב את העבודה.