מאגר סיפורי מורשת

שמי פלג אמויאל, אני לומד בכיתה ו' בבית ספר עיינות, גן רווה, מתעד את סיפורה של סבי, דוד אמויאל.

וכך מספר סבי דוד אמויאל: "נולדתי במרוקו בתאריך 17/3/1943, שם גרנו במשך ארבע וחצי שנים, משפחתי ואני. משם עברנו לעיר שנקראת אוראן, זוהי עיר נמל באלג'יריה. בשנת 1955 עלינו לארץ ישראל. בתחילה גרנו במעברה בשם חרובית, ליד קיבוץ כפר מנחם. גרנו בצריף במשך חצי שנה בערך, לאחר מכן עברנו לגור בעיירה בשם יבנה העתיקה לימים נקראת יבנה.

משפחתי מונה שמונה נפשות: אבי, אמי, אני האח הבכור ואחרי נולדו עוד שני אחים ושלוש אחיות. תקופת ילדותי עברה ביבנה. בתקופה זו היינו משחקים הרבה בחוץ עם ילדי השכנים וגם עזרנו להורים בבית.

לאחר תקופה של שנה שבה למדתי ביבנה, הוריי שלחו אותי לפנימייה בפתח תקווה שנקראת "נחלת ראובן". בפנימייה למדתי עד כיתה ט' ולאחר שסיימתי שנת לימודים זו, התחלתי לעזור למשפחתי בפרנסה. התחלתי לעבוד בתור טכנאי קירור, עד גיל 18, אז התגייסתי לצה"ל לחיל הנדסה קרבית. לאחר תקופה של חצי שנה בשירותי הצבאי, שלחו אותי לקורס טבחות לגדוד הנדסה.

דוד בעת שירותו הצבאי

לאחר הצבא חזרתי לעבודתי כטכנאי קירור, בה עבדתי כעשרים שנה, לאחר מכן עברתי לעבוד במפעל בעיר יבנה שנקרא "אורמת", שם עבדתי כ-19 שנה. בתקופת עבודתי ב"אורמת" נשלחתי לעבודות בחו"ל. לאחר פרישתי מ"אורמת", עבדתי עוד כעשר שנים בשני בתי ספר שונים בתור אב בית: בית ספר "רון" ברחובות ולאחר מכן עברתי לבית ספר שנקרא "אנקורי" בראשון לציון מזרח. קיבלתי הרבה הערכה על עבודתי הנאמנה, בשל כך המנהל אמר לי שאני, דוד, "עושה להם בית ספר". לאחר מכן פרשתי לפנסיה.

דוד בעבודתו בבית ספר

חוויות מהעלייה לארץ

חיינו באלג'יר, משם הפלגנו באונייה למרסיי בצרפת ומשם לארץ ישראל. אחת החוויות שאני זוכר היא כשהיינו באונייה בדרך מצרפת לישראל, בשלב ההפלגה, לאחר מספר ימים הודיעו לנו ברמקולים לשים חגורות הצלה, לא ידענו מה קרה ורק לאחר שעתים בערך הודיעו לנו שזה היה תרגיל נסיוני למקרה של טביעה. לאונייה שבה הפלגנו ממרסיי לארץ ישראל קראו "נגבה".

את אשתי רבקה הכרתי בישראל, ביבנה. התחתנו בשנת 1969 באולמי הדרום ברחובות, זה היה אחד האולמות היפים אז.

פלג הנכד מספר: סבתא שלי הייתה חברה טובה של אחותו של סבא שלי. באותה תקופה, סבתא שלי לא הייתה פנויה כי היה לה חבר, סבא שלי חיכה לה זמן רב עד שלא היה לה חבר כדי שיוכל להזמין אותה להיפגש. כעבור שלושה חודשי הכרות הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: שני בנים ובת. אחד הבנים, איתן, הוא אבא שלי. לסבא שלי יש ידיים טובות והוא מתקן ומסדר את הדברים בבית, אבא שלי ירש את זה ממנו.

הזוית האישית

פלג: היה לנו כיף להכיר אחד את השנייה טוב יותר. נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבא וללמוד עליו הרבה דברים שלא ידעתי קודם. סבא, אני אוהב אותך.