מאגר סיפורי מורשת

סיפור קיצור תולדות חיי מוקדש לנכדי האהוב איתמר ארז,

שמי שלום ארז. אני כותב כאן, יחד עם נכדי האהוב כל כך, איתמר ארז, מבית ספר נווה נאמן בהוד השרון. במסגרת התכנית הקשר הרב דורי.

אני בן 77 נשוי ליונה. אבא לחן אריק, ואבי. יש לי שבעה נכדים.

נולדתי בתימן בשכונה שקוראים לה מערז' השם הוא בתימנית. לאבא שלי קראו אברהם ולאימא מרגלית. שני ההורים שלי הם מתימן. כשהייתי בן ארבע עליתי לארץ. כשנולדתי קראו לי אברהם על שם אבי. כשעליתי לארץ הייתי ילד בעייתי אז הרב אמר לאימא שלי לשנות לי את השם לשלום.

לפני שעליתי לארץ סבא שלי היה נשיא הקהילה היהודית בתימן. זה מעמד גדול ומכובד מאוד, הוא היה איש חסד.  אבא שלי עבד באריגה. בתפקידו הוא ייצר בדים, הוא עבד במכונות ענקיות שיצרו בדים. בתימן היו רק עבודת יד לא היה מקור חשמל. כשאבא שלי עלה לארץ הוא הקים מפעל פה בארץ, המפעל היה במקום שבו נמצא הבית שלי (של סבא) עכשיו. הוא פיתח את מקצועו ולמד את פעולתן של המכונות המכניות. אימא שלי עבדה בעיקר בעבודות הבית.

בכיתה א' בכפר מלל ובכיתה ב' למדתי פה בשכונה בבית ספר ממלכתי בנווה נאמן. מכיתה ג' עד שסיימתי יסודי. למדתי בגני צבי, פעם קראו לשכונה כפר הניצחון ואחרי קום המדינה שינו את זה לגני צבי. המקצוע שהכי אהבתי היה חקלאות היינו מגדלים צנון, בצל וגזר והיו מחלקים לנו את מה שנשאר.

בשעות הפנאי שלי כילד עזרתי לאבא שלי במפעל. עם חברי שיחקנו הרבה כדורגל. למדנו שיעורי תורה ובשבת הייתי מתפלל בבית כנסת האשכנזי ואפילו למדתי כמה מילים ביידיש. הייתי ספורטאי מצטיין. חלום חיי היה להוציא רישיון נהיגה חלום זה התגשם לאחר הצבא.

התמודדנו עם קשיי פרנסה וקשיי עבודה, ההורים שלי עבדו בכל עבודה שנתנו להם הם עבדו בחקלאות ובשדות, זו הייתה תקופת הצנע במדינה, הממשלה הקציבה תלושים לכל משפחה – תלושי מזון לקבלת אוכל כדי לעזור לתושבים. גרנו באוהל ולאחר מכן במבנה ואחר כך עברנו לנווה נאמן. אבא שלי קנה פה בית בשנות החמישים.

בשנת 1956 היה מבצע סיני, הייתה מלחמה עם מצרים ואז אמרו לנו לחפור מקלטים. אני וסבא שלי חפרנו בור גובה שני מטר על רוחב מטר וכיסינו את זה בפחים וזה היה מקלט.

בתור משפחה היינו עושים מסיבות יחד עם אוכל יחד. כשאבא שלי היה נוסע לשישי שבת הוא היה לוקח אותי איתו. הוא היה נוסע לתל אביב הוא והיה לוקח אותי איתו היה לנו קשר מיוחד. גם לאימא שלי אני קשור מבחינת האופי.

בבית ספר שלי לא הייתה תלבושת אחידה כל אחד היה בא עם מה שבא לו, אני זוכר כילד שאימא שלי הלבישה אותי בבגדים הכי הכי יפים. בבית הספר היו גם עונשים אכזריים המורים לקחו סרגל וטאק! טאק! היו מכים באמות שלנו..

באותו זמן בבית מי שלא הקשיב לאבא ולאימא אוי ואבוי לו. אני הייתי ילד עצמאי מאוד, ההורים שלי סמכו עליי, אימא שלי הייתה דואגת לי ומכינה לי סנדוויצ'ים לבית ספר.

בנערותי, אהבנו מאוד לשמוע מוזיקה, שמענו את אריק איינשטיין, יהורם גאון, אלביס פרסלי ופרנק סינטרה. שמענו אותם בקסטות ובתקליטים.

ובסופו של דבר הייתה לי ילדות מהנה עם המון חוויות.

בגרות

הכרתי את אשתי יונה במסיבה ושם התאהבתי בה. כשסיימתי את כיתה יב' התגייסתי לצבא ורכשתי שם המון חברים חדשים, אבל לצערי אבדו לי שני חברים קרובים לליבי, במהלך השירות הצבאי. לפעמים הייתי מדבר עם  חברתי, יונה, אז עוד לא היו טלפונים חכמים, אז לפעמים היו נותנים לנו להתקשר באלפון חוגה.

לאחר השיחרור שלי מהצבא עבדתי במפעל המשפחתי. בשנת 1968, יונה ואני התחתנו. באותו זמן עבדתי באריגה, בחקלאות וכנהג משאית. יש לי רשיון נהיגה על משאית מעל 15 טון. יש לי גם רשיון על אופנוע, על מנוף, על מלגזה  ועל מטאטא חשמלי….

יונה ואני עברנו לגור בבית שסבא שלי קנה כשהוא היה בן 15. בתאריך 27.9 1969 נולד לנו הילד ראשון קראנו לו אריק. בתאריך 20.11 1970 נולד לנו ילד נוסף קראנו לו חן. בתאריך 5.3 1985 נולד לנו בן הזקונים אבי.

אני מאחל לעצמי שאהייה מספיק בריא ועם מספיק כוחות להמשיך ולהיות משמעותי, עוזר ועם קשר כל כך נפלא עם כולם עוד שנים ארוכות.

הזוית האישית

איתמר: במהלך תכנית הקשר הרב דורי היה לי ממש כיף הכרתי את סבא שלי הרבה יותר טוב ומאוד נהנתי לשמוע את הסיפורים של הילדות שלו ושל חייו. אני רוצה להודות לסבא שלי המדהים שהסכים להשתתף איתי בתכנית.

סבא שלום: אני מרגיש מאושר על הזכות שנפלה בחלקי לחוות עם איתמר, נכדי האהוב, את השעות שהפכו ליקרות כל כך. המפגשים השבועיים הפכו לרגעים של אושר, ונראה היה שהזמן לא מספיק לשנינו בכל פעם ש"צללנו" לנושאים עליהם דיברנו. התכנית איפשרה לאיתמר ולי לזכות בזמן איכות משמעותי שאין שני לו, ואני מודה מקרב לב למארגני התכנית, ובעיקר לאיתמר היקר שלי על ההזדמנות. תודה!