מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם דובדבני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, מוריס מגירה.

הילדות של סבא מוריס מגירה הייתה טובה, הוא למד בבית ספר יהודי בסאפי במרוקו, שם הוא למד לכתוב ולקרוא בצרפתית וערבית. בנוסף לזה, הוא גם למד גיאוגרפיה, חשבון, גיאומטריה ודיקדוק בצרפתית. בצהרים היה מוריס הולך לבית ספר תלמוד תורה ולומד שם עברית. המשחקים שהוא שיחק בהם היו סביבון עם חוט.

מוריס עלה לארץ ב-30 בנובמבר 1971, הוא הגיע באונייה בשם "נילי". הוריו של מוריס רצו שהוא יגיע במטוס אבל הוא רצה להגיע באונייה ביחד עם אחיו. והוא עלה לארץ ולקח איתו מזוודה עם החפצים האישיים שלו. כשאחיו של מוריס והוא הגיעו לארץ ישראל אמרו להם ללכת ליישוב בשם "נגבה" כדי ללמוד באולפן שהיה שם. בקיבוץ הוא עבד בפרדס בלול תרנגולות וברפת: במשך חצי יום הוא למד וחצי יום הוא עבד "לפצות" על זה שהם אוכלים וגרים שם. אחרי חצי שנה הוא עבר לגור בירוחם ואחר כך עבר לגור בנהריה ולבסוף חזר לגור בירוחם.

בשירות הצבאי של סבא מוריס, הוא היה ביחידה בשם ח' תותחנים. בהתחלה הוא שירת באפסנאות והוא היה מחלק את הציוד לחיילים בשירות המילואים. לאחר מכן הוא עבר לשרת על התותח עצמו. אחרי הצבא מוריס חזר לירוחם ועבד במפעל בנגב של כימיקלים שנקרא אז: "פוספטים" בנגב והיום נקרא "כיל רותם", הוא עבד שם לאורך 44 שנים עד לפנסיה.

מוריס הכיר את סבתא שלי בחתונה בירוחם ומאז הוא נשאר איתה. אחרי כמה זמן הם התחתנו ובנו בית, והביאו לעולם ארבע בנות ובן אחד.

בתקופת הקורנה, מוריס חלה פעם אחת בקורנה אחרי שעשה ארבעה חיסונים, אבל הוא לא הרגיש בכלל את המחלה ותקופת הקורנה לא השפיעה בכלל על פעילותו בעבודה.

המסר של מוריס לדור הצעיר הוא: "העולם שייך לצעירים", סבא אומר שהדור החדש חכם יותר מהדור הישן ומפותח יותר לפי דעתו ויש לו עתיד טוב.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: החוויה שלי הייתה מהנה ומאוד אהבתי לראיין את סבא שלי. למדתי מתיעוד סיפור חייו של סבא שלי על מקום הולדתו ואני יודע יותר כעת על עבודתו. גם הוריו של סבא נולדו במרוקו. כשלא הבנתי משהו שסבא אמר, שאלתי שוב ושוב.