מאגר סיפורי מורשת

שמי גיל רמרז. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סיפור חייה של סבתי. לסבתי קוראים איבון קופל לידור (לודטסר).

סבתא נולדה בחוף השנהב (כיום בורקינה פאסו) באפריקה המערבית. הוריה היו ממוצא פולני. אביה למד רפואה בצרפת וקיבל תואר דוקטור לרפואה בפריז בסוף שנת 1938. הוא ואשתו מאד חששו לחזור לפולין, כי זה היה בתקופה של עלייתו לשלטון של היטלר ובפולין הייתה הרבה אנטישמיות. התמזל מזלו והוא מצא עבודה במסגרת הצבא הקולוניאלי הצרפתי באפריקה המערבית. עבודותיו על מקור מגפות חמורות, ובעיקר המלריה והקדחת הצהובה, זיכו אותו עיטור כבוד ממשלת צרפת.

עיטור למופת שקיבל אביה של סבתי ממשלת צרפת על עבודות מחקר

סבתי נולדה בעיר בובו-דיולאסו בשנת 1945. עד תחילת גיל ההתבגרות, היא עברה מספר פעמים מאפריקה לצרפת וחזרה לפי אילוצי עבודתו של אביה. באפריקה בתקופה זו לא היו גני ילדים. לבית ספר היא הלכה עם ילדות כושיות. כיתות של יותר מחמישים ילדות (אז מתוך מסורת הייתה הפרדה בין בנים ובנות). לא היו ספרים, לא מחברות וכלי כתיבה. המורה הייתה כותבת את השיעור על הלוח והילדות היו חוזרות על הכתוב בקולי קולות! אבל סבתי אהבה לקרוא וספרים היו בבית, כך שכשחזרה סופית לצרפת, היא התקבלה ללא קושי בתיכון שאז כלל שבע שנים, סיימה את הבגרות ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת סורבון שבפריז.

באחד המקומות בו הייתה עם אביה היה נהר רחב ממדים. לאביה הייתה יאכטה קטנה ששימשה לו למחקר אך גם להפלגות פרטיות. סבתא שלי זוכרת שהיו מפליגים למקום מסוים בו גדלו צדפים על "מנגרולים" (סוג של עצים נמוכים שגדלים חצי ביבשה, חצי במים על גדת הנהר). הם קטפו את הצדפים כך שרק כמה שנים יותר מאוחר, היא הבינה ש"פירות ים" זה לא ממש פירות.

היאכטה ששימשה למחקר של אבי-סבתי וגם להפלגות כיף

סבתי ואחיה מאוד אהבו לטייל באופניים גם באפריקה וגם בכפר שבצרפת. עם אביה באפריקה הם היו הולכים לצוד עופות מים שהיו טעימים וגם צדו פרפרים. היה להם אוסף יפהפה של פרפרים. כיום מכבדים את הטבע ואת חיות הבר.

הבית באפריקה

כשנה וחצי אחרי מלחמת העולם השנייה, חזרו הוריה של סבתי לצרפת. נודע להם שכמעט כל משפחתם נרצחה בשואה בטרבלינקה. סבתא שלי כתבה סאגה על המשפחה בה היא מספרת מה שקרה למשפחתה וגם סיפור הוריה ושלה. היא שלחה את הספר אל "יד ושם".

בתקופה זו, אביה של סבתי קנה בית מפואר בדרום מערב צרפת עם גן גדול מאד ומעיין שזרם בין סלעים. זה היה המקום הקבוע אליו חזרו במשך כל השנים של הנסיעות בין אפריקה לצרפת.

הבית בצרפת

בשנת 1955, הוריה של סבתי קנו דירה בפריז ואביה פרש מהצבא כרב אלוף והתחיל לעבוד כרופא. כשסבתי הייתה בת 18, אימא של סבתי נפטרה, אירוע זה היה משבר קשה ועצוב בשביל כולם.

לאחר שסבתי קיבלה את התואר בפסיכולוגיה היא רצתה לטייל קצת בעולם. אביה הציע לה לנסוע לישראל, בה חיו כמה מבני המשפחה שלמזלם עזבו את פולין לפני המלחמה. בחודש יולי 1968 סבתי הגיעה לתל אביב וגרה אצל דודה של אימא שלה כשבועיים, ועוד כשבועיים אצל בן הדוד, אבל לבסוף הם אמרו לה שהיא צריכה ללכת. היא כתבה לאבא שלה שהיא רוצה להישאר עוד זמן בישראל. הוא כנראה לא הבין אותה נכון, ושלח לה את הכתובת של הסוכנות לעלייה ארצה. היא לא ידעה זאת, והתיצבה במקום. קיבלו אותה בהתלהבות רבה. הם אמרו: "צרפתייה! אקדמאית! אשכנזייה!" וסבתי לא ידעה מה זה אשכנזייה, אבל הבינה ששלושת הדברים יחד זה הכי טוב שיש. שלחו אותה לאולפן באשדוד. היא שאלה: "מה זה אולפן?", ענו לה שזה כמו בית מלון ושתוכל להישאר שם חצי שנה בחינם, וגם שתוכל ללמוד עברית ואף, אם תרצה, יעזרו לה למצוא עבודה. סבתי חשבה שישראל זה ה"אלדורדו" ונשארה.

באחד הימים, סבתי הלכה עם חברה לבקר בנמל אשדוד. בדרך הן עלו על גשר שהיה בבנייה והחברה נפצעה ממסמר שנכנס ברגל שלה. סבתי ביקשה עזרה בצרפתית. הגיע בחור צעיר ויפה שקראו לו סרג'יו לודטסר. הוא היה סטודנט להנדסה ועבד בחופש בהשגחת העבודות בגשר. כעבור שישה חודשים הם התחתנו. הציעו לסבתי להתגייס אך היא אפילו לא הבינה מה רוצים ממנה. אבל סרג'יו היה קצין בצבא והשתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת הגליל הראשונה! הוא השתייך לחטיבה 7 שלחמה בשטח אויב ולמזלו, לא נפצע אף פעם.

סבתי עבדה כפסיכולוגית בבתי חולים פסיכיאטרים אך בהמשך ניהלה שירות פסיכולוגי חינוכי. כיום היא בפנסיה. סבי הקים משרד מדידות שגדל ופרח. הוא נפטר כשהייתי כבן שלוש שנים. במשפחה של סבתא, ובעיקר עם ההורים של סבי, חגגו את החגים העיקריים, אבל לא באדיקות יתרה. לסבי וסבתי נולדו בן ששמו אריאל שהוא דודי ובת  – שהיא אמי ששמה תמר. לי (גיל) יש אחות בשם אור.

הזוית האישית

איבון: זאת היתה חוויה מקסימה לראות איך אתה עובד ומתמודד בחוכמה ויעילות עם המתלות הנדרשות גיל לי היה ממש כיף לעבוד איתך בתוכנית זו והיה לי מעניין לדעת על עברך יותר