מאגר סיפורי מורשת

אני אור רפאלי, ואני הולכת לספר את סיפור העלייה של סבתא שלי רינה רפאלי מאיראן (פרס) לישראל.

תחילת הדרך

סבתא שלי נולדה בשנת 1948 בעיר מלייר שבאיראן להורים משה וטובה עיני, ואחות רביעית לעוד ארבעה אחים ואחיות (סך הכל חמישה ילדים).

סבתא גרה באיראן בעיירה קטנה ובה כל המשפחה המורחבת גרו ביחד בחצר משותפת אחת. הייתה לה ילדות טובה ומאושרת והמשפחה שלה הייתה במצב כלכלי שופע וטוב והם חיו בשמחה ובאהבה.

עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החלה האנטישמיות נגד היהודים על ידי קריאות של הגויים וברדיפת היהודים המלווה במכות ואלימות פיזית ומילולית בשמות גנאי.

בעקבות המצב הקשה, הפגיעה במצב הכללי והפחד על ילדיו, החליט סבא רבה משה לעלות לארץ ישראל. הסימן הסופי לעזיבת איראן היה כאשר הוא פתח את ספר התנ"ך בדיוק בפרשת "לך לך" וכך הבין שזה הסימן הסופי המאשר את החלטתו לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.

ההחלטה לעלות לארץ הייתה מלווה בקשיים רבים, בהתחלה עזבו את העיירה בה גרו, מכרו את דירתם ורכושם בסכום כסף נמוך. לקחו ציוד מצומצם והכרחי ועברו לעיר הבירה טהרן שם שכרו דירה למשך שנה בתנאים קשים ובצפיפות רבה והיו בקשר רצוף עם סוכני העלייה עד קבלת אישור עלייה לארץ ישראל.

סיפור העלייה לארץ

סבתא שלי עלתה מאיראן (פרס) לארץ ישראל בינואר שנת 1952, עם משפחתה הגרעינית בגיל שלוש, משפחתה עלו לארץ בעזרת מטוס מאורגן על ידי השליחים שהגיעו מהארץ על מנת לקחת אותם ולהעלות אותם לארץ ישראל. הנחיתה הייתה בשעות הערב כאשר ירד גשם חזק ובעוצמה רבה, השליחים העלו את משפחתה בעזרת משאיות ללא ידיעה ליעד עליו הם נוסעים. בהגיעם ליעד הורדו מהמשאיות ולנגד עיניהם ראו אוהלים במקום מרוחק ושומם לחלוטין, מקום המגורים היה בצפון הארץ בעיירה ששמה הוא "חלסה" כיום שמה של העיר הוא קריית שמונה.

סבתא רינה

הזוית האישית

אור: במפגש שהתקיים לפני חנוכה ראיינתי את סבתא על הילדות שלה ועל העלייה לארץ ישראל, סבתא מאוד שמחה על הזכות שניתנה לה לענות על שאלות ולספר על עצמה. למרות שאנחנו מאוד קרובות ואני באה לבקר אותה הרבה, לא יצא לנו ממש לדבר על הדברים והנושאים האלה לעומק.