מאגר סיפורי מורשת

שמי אדלה אברמס, נולדתי בתאריך 28.01.1960, בעיר שטפשט (stefanesti) ברומניה. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי, יעל, יחד אנו מתעדות את סיפורה של סבתא רבתא מרים אברמס (חמותי, אם בעלי ישראל אברמס ז״ל), ילידת ליטא.

המסע של סבתא רבתא מרים

סבתא רבתא מרים נולדה בתאריך 21.9.1933 וגדלה עד גיל 8 בעיר וילקובישק vilkaviskis שבליטא. זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו הסובייטים וכבשו ושלטו בליטא 1940. בשנת 1941 תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות, פלשה לליטא וכבשה את העיירה וילקובישק – הפלישה גרמה להרס של כ- 90% מהבתים בעיירה.

בתאריך 22.6.1941 בשעה 4:00 לפנות בוקר שמעו ההורים של סבתא רבתא מרים הודעה ברדיו שהנאצים בדרך לעיירה. אתל ריבובסקי ואברהם ריבובסקי (ההורים של סבתא רבתא מרים) והסבתא גולדה רייזל, שהיא הצאצאית של הגאון אברהם גומבינר, ומרים וצבי הילדים התלבשו במהירות וכל המשפחה ברחה מהבית. הבית היה בן שלוש קומות, של הסבא מרדכי יצחק ריבובסקי, סוחר תבואות מפורסם ועשיר (הצייר המפורסם יצחק לויטן, צייר נוף רוסי, הוא ממשפחת ריבובסקי).

המשפחה שכרה מיניבוס מאחד הדיירים שגר בשכירות שבבעלותם.  בזמן הבריחה חגו מטוסי גרמניה בשמיים. הסבתא אתל אספה יהודים שהיו בצידי הדרך ללא תשלום. המיניבוס התמלא עד אפס מקום, הם נסעו מזרחה. מכיוון שהיו במנוסה, וברחו מאזור ליטא ופולין, הגיעו לצומת דרכים בין מינסק minnsk ומצד שני – דווינקס dvinsk. הייתה המולה וויכוחים לאן עדיף לנסוע, הרוב צעקו "דווינקס", ולמעשה בבחירה זו "בחרו בחיים". העיר דווינקס היא העיר השנייה בגודלה, נמצאת בלטביה. בתאריך 22.6.1941 הגרמנים פלשו למינסק במבצע ברברוסה ומינסק הופצצה ביום הראשון לפלישה.

כל נוסעי האוטובוס הגיעו לכיכר בדווינקס עם בגדי קיץ לגופם. בכיכר גייסו את כל הגברים למלחמה נגד הנאצים. אבא של מרים, אברהם ריבובסקי, היה מגוייס לצבא הרוסי במשך ארבע שנים: 1941-1945. אברהם חזר פצוע מהמלחמה, הוא נפצע ברגל, היה פגוע הלם קרב וטופל בבית החולים.

נשים וילדים הועלו על רכבות שמיועדות לבקר וצאן, נסעו מזרחה לכוון העיר ירוסלבל שברוסיה. בני המשפחה שכללה את סבתא גולדה, אתל מרים וצבי, התגוררו בעיר עד ה- 1.10.1941, לבושים באותם בגדי קיץ ביום שברחו. אתל, אימא של מרים, מכרה את כל צמידי הזהב וטבעות עבור אוכל. בגלל הקור העז הוחלט לשלוח את הפליטים שביניהם, גם משפחת ריבובסקי, דרומה לאוזבקיסטן – מדינה חמה יותר וסיכויי ההתמודדות והשרידות עם הקור יהיה קל יותר.

בעיר הבירה טשקנט המשפחה קיבלה מחסן קטן מוזנח ללא ריצוף וללא חלונות. אתל, אימא של מרים, עבדה כסבלית בבית חרושת לכותנה, סבתא רבתא מרים בת ה-9 חלתה במלריה ושכבה במחסן על רצפת החול עם חום גבוה מאוד ללא טיפול. צבי חלה בדלקת מעיים, אתל האימא חלתה במחלת טיפוס הבטן בגלל תברואה לקויה ותת תזונה ונלקחה לבית החולים לטיפול. מרים בת ה-9 וצבי בן ה-5 נשארו לבד במחסן ללא אוכל והשגחה.

בתקופה הזו ההנהגה הליטאית חיפשה ילדים ליטאים ללא קשר ללאום, שברחו במלחמה, אספו אותם לבית ילדים יתומים בחסות המדינה. בבית היתומים למדו קרוא וכתוב ליטאית ודאגו לכל מחסורם. מרים וצבי הועברו לבית היתומים בווילנה ושהו שם עד 1944. אתל האימא חזרה מטשקנט לליטא, אל בית הילדים. הנהלת בית היתומים חיפש את הורי הילדים ששרדו ויצר קשר עם ההורים וכך התאחדה המשפחה.

בשנת 1945 הסתיימה המלחמה. כולם התאחדו: מרים, צבי וההורים אתל ואברהם ריבובסקי עברו לגור בווילנה, למעט הסבתא גולדה, שנפטרה באוזבקיסטן. המשפחה קיבלה בית הרוס בעיר העתיקה ואברהם ריבובסקי, אבא של סבתא רבתא מרים, המוכשר – בנה במו ידיו קירות, ריצפה, גג, זה היה ברחוב אנטקולסקי 7 וילנוס.

וילקובישק vilkaviskis הייתה הרוסה ולא נשאר בית לחזור אליו.

המסע של סבתא רבתא מרים 1945-1941 (גוגל מפות)

בין השנים 1941 – 1944, מרים הילדה-נערה הייתה במנוסה, נפגשה עם רוע, כאב וסבל קיצוניים, ונאלצה להתמודד עם מצבים בלתי אפשריים שאדם מבוגר מתקשה להתמודד עמם. המסע הפגיש את מרים הילדה עם דילמות אנושיות והחלטות קשות שילדה בגילה לא אמורה להתמודד איתן, בתקופה בה ילדים בני גילה בונים זהות אישית. בתחילת גיל ההתבגרות מרים נחשפה למצבי לחץ קיצוניים, אובדן, עוני והישרדות. האירועים שחוותה בגיל צעיר הכינו אותה להתמודד עם קשיים במהלך החיים: חיזוק החוסן הנפשי, היא קיבלה ארגז כלים מגוון. החיים בבית היתומים הכינו אותה לחיים והצילו אותה מרעב וחולי לצד קשיים נפשיים שחוותה עם אחיה צבי בכל תקופת המלחמה. הם לא ידעו האם ישובו לפגוש את ההורים ואיך יתמודדו לבד בעולם האכזר שהיה מנת חלקם.

שמירת הזהות היהודית הייתה חשובה למשפחת ריבובסקי לאורך כל הדרך. מרים נישאה ליהודי ודאגה לעלות לארץ ישראל על מנת למנוע התבוללות. מרים התחתנה עם ירחמיאל אברמס בשנת 1956. באותה שנה סיימה לימודים אקדמאים כמהנדסת כימיה. נולדו להם שני בנים: ישראל אברמס ז"ל ודב אברמס.

בשנת 1973 עלתה כל המשפחה לארץ ישראל, שם הקימו משפחה לתפארת.

עץ המשפחה

הזוית האישית

סבתא אדלה: בחרנו לראיין יחד את סבתא רבתא מרים אברמס. כל השנים היא סיפרה את הסיפור למשפחה אך מעולם סיפור זה לא תועד.

יעל הנכדה המתעדת: אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, ובעזרת של סבתא אדלה אברמס, אני מתעדת את סבתא רבתא מרים אברמס (אם סבי, ישראל אברמס ז"ל). למדתי על עברה המרתק של סבתא רבתא מרים בתקופת השואה כילדה, העלייה לארץ ישראל כציונית בה בנתה משפחה לתפארת.