מאגר סיפורי מורשת

סבתא פנינה שיינפלד מספרת לנכדתה עדי חוה:

"נולדתי בשנת 1954 להוריי ממשפחת שטיין, נולדתי בתל אביב וגדלתי בבני ברק.

כשהייתי בערך בת שנתיים, ההורים שלי נסעו לשליחות בברזיל בעיר סן-פאולו. אבא שלי היה שם מנהל בית ספר ואמי הייתה מורה. לאחר חמש שנים של שליחות בברזיל חזרנו לישראל. אני הייתי אז בת שבע בדיוק ועליתי לכיתה א', למדתי בבית ספר בבני ברק.

עם השנים גדלתי ונולדו לאימא שלי עוד ילדים ועוד…. וברוך ה' הגענו לשבעה ילדים. גדלתי והלכתי ללמוד בסמינר "בית יעקב"  שצ'רינסקי בתל אביב, סמינר חרדי המהווה תיכון וסמינר למורות, בסמינר הייתי מדריכה.

אחרי כמה זמן טסתי לבלגיה לעיר אנטוורפן. שם התחתנתי, וגם שם הייתי מדריכה בסמינר. נולדו לי ארבעה ילדים בבלגיה, לאחר מכן טסנו בחזרה לארץ, ונולדו לי עוד שני ילדים. כשגרנו בבלגיה היינו מדברים רק פלמית ויידיש.

סיפור ילדות

כפי שסיפרתי, כשהייתי קטנה גרנו בברזיל. וכשהיינו קמים בבוקר, היה מחכה לנו באופן קבוע, כל יום, חלב ולחם. הם היו מונחים על הרצפה ליד פתח הדלת של הבית.

יום אחד ההורים שלי לימדו אותי לברך ברכה ראשונה לפני האכילה, לפני הלחם ברכת "המוציא לחם מן הארץ", ולפני החלב ברכת "שהכל נהיה בדברו", וכל הזמן לפני שהייתי אוכלת או שותה הייתי מברכת. אחרי כמה שנים חזרנו לארץ, והתחלנו לקנות לחם וחלב ממכולת שלבעליו קראו אהרונוביץ.

יום אחד אכלתי לחם, ולפני כן ברכתי ואמרתי המוציא לחם מאהרונוביץ. אמי שמעה אותי מברכת, ושאלה אותי, "למה את אומרת כך?"  עניתי לה בתמימות של ילד: "כי כשהיינו גרים בברזיל היינו מקבלים את הלחם מהארץ, ולכן היינו מברכים המוציא לחם מן הארץ, ועכשיו אנחנו מקבלים את הלחם מהמכולת של אהרונוביץ, אז צריכים לברך המוציא לחם מן אהרונוביץ".

אמי צחקה והסבירה לי מהתחלה הכל..

הזוית האישית

הנכדה עדי חוה: תודה לך, סבתא, על הסיפור המעניין והמשעשע. אני מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת.