מאגר סיפורי מורשת

שמי פרדי נמיר, אני נולדתי ברומניה בעיר בוזאו. השם המלא הפרטי שלי הוא שם משולב של שתי דודות של אבא שלי, וקראו להן גולדה ופרידה, ויצא: פרדי. לאבא שלי קראו מרדכי (מרקו ברומנית) ולאימא שלי קראו מרים (מיריכם ברומנית).

הזיכרון הראשון שלי הוא מבוזאו, גרנו במן חצר שבתוכה גרו ארבע משפחות שונות, ואנחנו גרנו בקצה של החצר קרוב לכביש, בבית דו משפחתי עם שכנים מבוגרים (שבזמנו נראו לי כמו אנשים מבוגרים) והזיכרון שלי היה שכל המשפחות היו כמו משפחה אחת גדולה. נולדתי בשכונה שהחצר הייתה בה, לא רחוק ממרכז העיר, הייתה בשכונה מאפיה, ברחוב המקביל היה בית ספר יסודי שם למדתי, וזה היה רחוב קטן ופשוט.

סבא פרדי הצעיר, אחרי שהוא עלה לארץ

העלייה לישראל והחיים בארץ

עלינו לארץ בשנת 1916, לקח להורים שלי שלוש שנים להשיג אישור עלייה לארץ, אז התחלנו את העלייה בטנדר, אחר כך ברכבת עד ונציה (איטליה), שטנו אחר כך באונייה ומשם הגענו לארץ לנמל חיפה.

התחלתי בית ספר יסודי ברומניה, עד כיתה ד' (אני לא זוכר איך קראו לבית הספר), אחר כך עליתי לארץ, ולמדתי בבית ספר ברכסים, שקראו לו זוונוני, עד כיתה ח'. את התיכון למדתי בשכונה בשם שפרינצק, וקראו לתיכון על שם שוב.

עבדתי בשלושה מקומות עיקריים. הראשון: רפאל, בפיתוח בהנדסה מכנית. השני: מפעל לייצור פרופילים של אלומיניום בתור מנהל משרד טכני. השלישי: כבירן, מפעל ליציקות של אלומיניום, בתפקיד שיווקי. היום אני עובד בחברה שנקראת ארן, בתור מנהל מחלקת הדפסות תלת מימד.

הכרתי את סבתא שושי בשנת 1968, בבית של סבתא שלי, ונתקלתי בילדה יפה, בחדר המדרגות, שבסוף התחתנתי איתה בשנת 1973, בתאריך ה-8.8. השנה נחגוג 50 שנות נישואים!

התגייסתי לצבא בשנת 1969, ושירתי בחיל התותחנים. תוך כדי שירות השתתפתי במלחמת ההתשה, בתעלת סואץ. סיימתי את השירות הסדיר בדרגת סמ"ל ראשון. אחר כך עשיתי מילואים עד שנת 1992, תוך כדי מילואים השתתפתי במלחמת יום כיפור, ובמלחמת לבנון הראשונה.

לסבתא ולי היה בן – ירון – שנולד בתאריך 29.7.1975, הוא נפטר בסוף 2020. ויש לנו בת – איריס – שנולדה בתאריך 15.2.1980.

יש לנו ארבעה נכדים. לילדים של ירון קוראים: אריאל ושירה. לילדים של איריס קוראים: סתיו ונוגה. סתיו יחגוג השנה בר מצווה.

לאחרונה התחלנו לטייל יותר ברחבי העולם, ובסיום שנת הלימודים אנחנו עומדים לטוס עם סתיו לטיול בר מצווה ללונדון.

הזוית האישית

סתיו: היה לי ממש כיף לכתוב על סבא שלי, וללמוד עליו דברים חדשים, ואני מקווה שעוד ילדים וילדות ילמדו על הדור של הסבים והסבתות, כי מישהו ישכח את זה, זה יעלם לנצח.