מאגר סיפורי מורשת

שמי יהוצדק פפר נולדתי במדינת ישראל, בבית חולים "אמהות" שהיה בחיפה בשנת 1949 בתאריך ה- 1.9 גרתי בקריות עם אמי, ברונקה פפר ואבי, זליג פפר ז"ל ועם האח שלי, שמואל שגדול ממני בשלוש שנים.

השם שקיבלתי הוא שם מיוחד מכיוון שהוא שילוב של שני שמות: יהודית וצדוק שהם הסבא והסבתא שלי וביחד השם הוא יהוצדק .

הוריי עלו לארץ בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה שהו במחנות ההשמדה בפולין. הם נפגשו באיטליה לאחר המלחמה בשנת 1945, ועלו לארץ באוניית המעפילים "אנצו סרני " (על שמו של אנצו סירני שהיה בין הצנחנים שצנחו באירופה, במלחמה נתפס והוצא להורג על ידי הגרמנים). האוניה נתפסה על ידי הבריטים מחוץ למים הטריטוריאלים של ארץ ישראל.

יש בידי את רשימת העולים, ובתמונה אפשר לראות את שמופיעים בה השמות "זליג פפר וחנקה פפר" אני לא יודע למה רשום שם חנקה, אבל זה לא חשוב, ברשימה רשום את אודות העלייה שלהם כמו פרטים מהיכן הם עלו.

ילדותי

גדלתי בקריית מוצקין ולמדתי בבית ספר "אחדות" עד כיתה ח', ובתיכון קריית מוצקין. קריית מוצקין הייתה עיירה קטנה שבה כולם הכירו את כולם דלתות הבתים היו פתוחות לרווחה, בחצר גידלו הוריי תרנגולות לביצים, תרנגולי הודו וברווזים. בנוסף, בחצר גידלו גם עצי פרי וירקות . הוריי הכניסו לבית אפרוח קטן כחיית מחמד בשבילי, ודרכתי עליו בטעות. ברחוב היינו משחקים עם כל ילדי השכונה כדורגל, עד שפעם בשעה הייתה עוברת מכונית.

השירות הצבאי

התגייסתי לנחל ולפני הצבא הייתי בשל"ת מוקדם בקיבוץ אפיקים. לאחר הטירונות נשלחתי לקורס מכי"ם ולאחר מכן שירתתי כמ"כ עד השחרור. במלחמת יום כיפור שירתתי במילואים בגדוד מרגמות, והשתתפנו בכיבוש החרמון. במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 לחמתי עם גדוד תותחים בגזרת החוף ליד בירות.

בתמונה בראש הסיפור, רואים אותי ואת ההורים שלי, שלושתנו עומדי ליד פסל "הדוידקה" בצפת. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ , היא קרויה על שמו, והשימוש בה נעשה בהפצצות בשכונת "אבו כביר"ביפו. בתמונה אני לובש סיכה של משמרות הזהב, אני חושב שאחי שמואל צילם את התמונה אבל אני לא בטוח לגבי זה.

הזווית האישית

קוראים לי דן פפר ואני גר בחנתון יש לי שלושה אחים שקמה פז ויסמין אני בן אחת עשרה וגרתי בכל חיי בחנתון ההורים שלי הם זמורה וינון.

דן: לי היה מאוד כיף להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי במיוחד כשניתנה לי האפשרות להיפגש עם סבא יותר .

סבא: מפגשי הקשר הרב דורי העשירו אותי בחוויות וסיפורים של משפחות. אני חושב שהחוויות העשירו את הילדים שלמדו על העבר והמורשת של משפחתם, ובתקווה שישמרו את הסיפורים והמורשת המשפחתית. נהניתי מתגובת הנכדים ומהרצון לשמוע וללמוד, על המורשת והעבר של משפחתי ומהמשפחות שהשתתפו בתכנית. נהניתי גם מהסיור הלימודי במוזיאון אנו. במסגרת המפגשים שמענו סיפורים מרתקים של סבים וסבתות, שהשתתפו בתוכנית, שחלקם נשמרו בזיכרוני . מקווה שהתכנית תמשיך ותתפרס על פני כל בתי הספר בארצנו, וכך נשמר את המורשת המשפחתית לדורות .