מאגר סיפורי מורשת

שמי ירדן ארצי בת שתיים עשרה ואני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי:

סבא שלי חנניה וקנין מספר לי:" נולדתי במרוקו בשנת 1949 בעיר מרקש, בגטו שהיה נקרא (מלאח).

בגיל שנה נחטפתי על ידי אחת מהשכנות שלנו. ולאחר עשרים וארבע  שעות של חיפושים ודאגות מצד ההורים, התברר לאן נעלמתי והושבתי להוריי. התברר להוריי שאחת השכנות ראתה אותי בחוץ ולקחה אותי.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1951 עלינו לישראל, ההורים שלי, אני ואחי הגדול .

הגענו באוניה "נגבה" לנמל חיפה, משם העבירו אותנו ל "שער עליה" – זה מקום שבו ריכזו את כל העולים, שהגיעו לישראל באותה תקופה. משם חילקו את העולים למקומות התיישבות בארץ . הגענו בחודש דצמבר 1951, מזג האוויר היה גשום וקר מאוד, ב"שער העלייה". גרנו באוהלים במשך כחודשיים, התנאים היו קשים מאוד. חלוקת האוכל התרחשה באמצעות חלוקת תלושים לארוחות, ובתמורה לתלוש קיבלנו את מנת האוכל. נשארנו ב"שער העלייה" חודשיים שלמים ולאחר מכן נשלחנו  למושב גורן(אז קראו לו כפר גורן).

ההתיישבות במושב גורן

הנסיעה משער העלייה למושב גורן הייתה במשאית בשעות הלילה (במשך כשלוש שעות), ישבנו צפופים והיה קר מאוד, הייתי בן שנתיים ואח שלי היה בן ארבע. אמא שלי סיפרה שהיא בכתה הרבה באותו הלילה. גם כשהגענו לכפר גורן, התנאים היו קשים כי לא היה לנו ציוד מתאים לא היו לנו בגדים חמים והיה חורף גשום. עד שמצאו לנו בית לקח זמן וגם כשמצאו לנו את הבית, הוא היה עם ריח של עזים, ולא היה לנו מיטות, אז היינו צריכים להרכיב את המיטות באמצע הלילה . שמונה השנים הראשונות, שגרנו בגורן היו קשות מאוד. לא היו שמיכות, ציוד לשינה היה מעט מאוד, לא היה חשמל, ולא היו מים בברזים (את המים הבאנו בחביות מהנחל או מישוב שכן), לא היו הרבה מקורות פרנסה, ולכן אבא שלי עסק בעבודות מזדמנות כגון, עבודות בהכשרת האדמה, בנטיעת עצים וכו'. ואמא שלי הייתה עקרת בית. לאט לאט העניינים הסתדרו והתאקלמנו בארץ".

סבא חנניה בצעירותו 

סבא חנניה עם הוריו אחיו ואחיותיו

הזווית האישית

חנניה: היה מאוד מעניין נהנתי מאוד, הרגשתי שהפרויקט הזה מאוד חשוב כדי להעביר מידע לדור הבא, כדי שיבינו באילו קשיים התמודדנו, כדי שתהיה לנו מדינה.

ירדן: אני נהנתי מאוד מהתהליך שסבא שלי סיפר לי על המקום, שבו הוא גדל ועל הקשיים שהוא עבר בילדותו .