מאגר סיפורי מורשת

שמי רוזה, ונולדתי בשנת 1944, במרוקו בעיר מרקש. עליתי לארץ בשנת 1944 יחד עם הורי, אמי דונה ואבי אהרון זוהר ז"ל. במרוקו, אמי נולדה בעיר קזבלנקה ואבי נולד בעיר מוגדור מרוקו. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה סוחר פירות יבשים.

בילדותי הייתי בגן ילדים ולאחר מכן בבית הספר, שם למדתי את השפות צרפתית ואנגלית, קרוא וכתוב וכל השאר. בהפסקות שיחקתי עם החברות שלי לכיתה, שיחקנו במשחק 40 אבנים, מחבואים, קפיצה בחבל ותחרויות ריצה. בשכונה שבה גדלתי לא היו הרבה ילדים בגילי, רק בבית הספר. בחופש הגדול אמי הייתה שולחת אותי לשכנה ללמוד לתפור ולסרוג. כל יום השכנה הייתה מחכה לי ונתנת לי הדרכה פרטים בתפירה וסריגה.

אני לא שוכחת את הילדות היפה שהייתה לי. הבית שלנו במרוקו היה בית עם שבע קומות, אנחנו גרנו בקומה השנייה ובקומה הראשונה אבי ואמי נתנו למשפחה מרובת ילדים לגור חינם לכל החיים. אבי אהרון ז"ל היה איש מאוד מלומד, ידע קרוא וכתוב בצרפתית וגם דבר ערבית. תמיד היה לבוש בטוב טעם, בחליפה ובעניבה. אבי עבד במהלך כל היום בחנות שהייתה לו, מהבוקר ועד השעה ארבע, כאשר היה חוזר הביתה אחה"צ, תמיד הגיע והביא איתו פירות יבשים והפתעות לכל המשפחה.

אבי היה איש שאהב לעזור לכולם

אספר על כמה דוגמאות על מעשיו הטובים ורחבי הלב של אבי.

ילדה מאומצת

יום אחד הגיע אליו לחנות איש זקן מאוד מאחד הכפרים יחד עם ילדה קטנה, הוא דיבר עם אבי בערבית ושיתף אותו שיש לו הרבה ילדים בבית וקשה לו מאוד לפרנס אותם ולכן הוא מעוניין לתת לו את הילדה הקטנה שלו במתנה, כדי שידאג לה למזון וכל צריכה, כי הוא לא מסוגל לכלכל את כולם. בנוסף, הוא ביקש כסף, כדי לקנות אוכל לשאר ילדיו. אבי לא היסס לרגע ואמר לו "אני אקח אותה הביתה ואגדל אותה עם ילדיי".

קיבלנו את הילדה בזרועות פתוחות כולנו כלל אמי והאחים שלי. הילדה גדלה איתנו ולא רצתה ללכת לבית הספר, כי לא ידעה מה זה בית הספר. היא הייתה עוזרת לאמי בעבודות הבית בבקרים. ההורים שלי לא החסירו ממנה דבר, כל מה שרק הייתה זקוקה לו – קיבלה.

עברו השנים… הילדה גדלה והתחתנה, הקימה משפחה ואבא של הילדה לא הפסיק להודות לאבי במשך תקופה ארוכה.

אבי העלה את סבתא רבתא לארץ 

גם את אימא של אמי שהיתה חיה לבד בקזבלנקה, אבי הביא אותה אלינו הביתה כדי שלא תחיה לבד. תמיד היה אומר לה "זה הבית שלך". אבי אהרון נפטר במרוקו ולא זכה לעלות עמנו לישראל – יהי זיכרו מבורך לעד.

העלייה וההסתגלות בישראל

בשנת 1944, עלינו לארץ דרך ספרד. אחרי כחודש בספרד הגענו לארץ ישראל דרך הסוכנות היהודית ונתנו לנו צריף לגור בו באבן יהודה. התנאים היו קשים מאוד ואימי החליטה לקנות דירה בירושלים. כעבור חודשיים עברנו לדירה שאמי קנתה בירושלים.

גם אמי הייתה אשה רחבת לב, היא דאגה תמיד לשכנים לקרובים, כל יום שישי היתה מכינה מגש של פירות יבשים ושולחת לכולם לכבוד שבת. אבי ואמי ז"ל לימדו אותנו תמיד לכבד, לאהוב ולעזור. כך גדלנו ולמדנו מהם.

אבי קבור במרקש ואמי קבורה בירושלים.

בהיותי בארץ המשכתי את לימודי בצרפתית ובאנגלית בבית ספר צרפתי בירושלים שם למדתי גם את השפה העברית, מאחר ובמרוקו לא דיברנו עברית. המשכתי את לימודי עם כל המקצועות עד סיום הבגרות. הייתי מאוד מרוצה מהלימודים ומהשפות שלמדתי. החוויות היו מאוד מרתקות, למדתי עם בנות שהגיעו מארצות שונות וכל אחד סיפרה את סיפורה ומאיפה היא הגיעה. הייתי מאוד מרוצה מהידע וממה שכל אחת שיתפה

התגייסתי לצה"ל,לאחר כחודש של טירונות גויסתי לשרת בחיל האוויר בתל נוף כמורה חיילת. העברתי עשרות קורסים בצרפתית לקצינים בשיטה "אור קולית", כל קורס ארך כארבעה חודשים. לימדתי יום יום – כל קורס היה הצלחה גדולה. השתחררתי בדרגת סמל.

 סבתא הסמלת בצבא 

אמי ז"ל נתנה לי כמזכרת תלבושת מיוחדת שהיתה לובשת ביום המימונה צאת חג הפסח, לקבל את האורחים ואת המוזמנים לחגוג את הערב המיוחד.

סיפרתי למעלה איך השכנה הייתה מלמדת אותי בילדותי לתפור ולסרוג, איך להחזיק מחט ואיך לתפור. היא הייתה תופרת עם מכונת תפירה ולימדה אותי כשהייתי רק בת חמש. עד היום, אני תופרת להנאתי, אומנם לא מקצועית, אבל כתחביב. אני סורגת וגם סגרתי לבנות שלי כשהן היו קטנות וכמובן גם לכל הנכדים. כשאחד הנכדים שלי נולד לפני 17 שנים, הוא נולד כפג. בהתנדבות ורצון רב החלטתי לסרוג כובעים וכפפות לכלל התינוקות בפגיה.

הזוית האישית

סבתא רוזה זוהר ממו: הפרויקט המיוחד והמהנה היה בעל ערך למידה, למדתי הרבה דברים שלא ידעתי קודם, החוויה להיות עם הנכדה ליה, להעביר לה מידע ומסר חשוב שגם היא תעביר לילדים שלה. התכנית עשירה, מעניינת ומסקרנת. תודה מכל הלב לכל הצוות שטרח ואפשר לי להשתתף ולבלות זמן איכות עם הנכדה ליה. כן ירבו פרויקטים כאלה בכל הארץ, כל הכבוד על הרעיון היצירתי והחיבור.

ליה פדה: החוויה שלי זה שאני וסבתא שלי בילינו זמן איכות ביחד, עשינו דברים יחד, יצירות, שיחות וכתיבות. היה לי מאוד כיף ולמדתי על החיים של סבתא שלי המון. אני מאחלת לסבתא שלי בריאות, אושר, שמחה ואהבה ושיהיה לה רק טוב. סבתא ממו היא הסבתא הכי טובה בעולם.