מאגר סיפורי מורשת

אני דליה כהן  סבתא של ירין נולדתי בשנת 1950 בישראל בעיר רחובות. הוריי קראו לי בשמי על שם הפרח דליה.

אבי היה מפקד באצ"ל, אמי הייתה במחתרת ששמה ההגנה. הוריי הכירו בבית קולנוע ולימים הם התחתנו, לאחר שנה שהם היו נשואים נולדתי. אני בתם הבכורה.

גדלתי בעיר רחובות עד גיל שמונה, למדתי בבית הספר ויצו ברחובות, משם עברנו לגור בראשון – לציון ולמדתי בבית הספר " חביב". לאחר סיום בית ספר יסודי המשכתי ללמוד בקיבוץ האון. אני וחבריי מהשכונה היינו משחקים אש לילה, גוגאים וחמש אבנים.

בקיבוץ האון למדתי עד גיל 17 והייתי מופיעה בהצגות בעין גב. הופעתי בהצגה שנקראת "שחריזדה" ושיחקתי בהצגה בתפקיד ראשי. ההצגה שחריזדה מדברת על סולטן טוןרקי שהיה מתאהב בבחורות וסגנו היה מונע ממנו להתאהב בהן עד שהוא הכיר את שחירזדה והתאהב בה.

במקביל הופעתי בספורט פרמידות – התעמלות בגלגל אש. הייתי צריכה לקפוץ דרך הגלגל אש. בנוסף הייתי בקיבוץ של"תניקית (שירות ללא תשלום) שזה בעצם היה השירות הצבאי שלי.

בזמנו פרצה מלחמת ששת הימי בשנת 1967, קיבוץ האון שכן למרגלות רמת הגולן כיום שהייתה בזמנו הרמה הסורית. במהלך המלחמה הוריי הוציאו אותי מהקיבוץ ועבדתי כפקידה במוסך רכבים.

יום אחד איחרתי לעבודה, פספסתי את האוטובוס ובזמן שהמתנתי בתחנת אוטובוס עצרה לידי משאית אדומה והנהג משאית הציע לי טרמפ לעבודה. זה היה יום גשום והייתי ללא מטריה. עליתי למשאית והנהג הסיע אותי לעבודה. נהג המשאית היה נוהג לבקר אותי מדי פעם במקום עבודתי, ולימים הוא הציע לי חברות. הוא מאוד מצא חן בעיניי ואני הסכמתי להצעת חברות.

לאחר כשנתיים, כשהייתי בת 19 התחתנו, נולדו לנו שלושה בנים כשבני הקטן הוא אביו של ירין.

בשבתות היינו נוהגים ללכת עם הילדים לטייל בחיק הטבע והיינו עושים טיולי אוהלים בים המלח, בחוף הכנרת וכו'. היינו נוהגים לחגוג במשפחה ימי הולדת, חגים גם עם המשפחה המורחבת יותר.

כשבני הקטן היה בגיל 20 עבדתי בצבא בחיל הקשר כאחראית על המזון של החיילים.

כיום אני בת 73 סבתא לשמונה נכדים ומצפה לנינה מנכדי הגדול. אני אלמנה ומתגוררת לבד, בעלי ז"ל נפטר לפני כ-7 שנים. אני עובדת כמטפלת בילדים אצל אחד החיילים שהיה חייל שלי בזמן שעבדתי בצבא.

בשעות הפנאי שלי אני מטפחת את הגינה, אני מאוד אוהבת לטפל בצמחייה ובפרחים.

אני וירין בקשר יום יומי ,יש לנו קשר טוב  ומתראים המון. מניסיוני האישי הערכים שאני מלמדת את ירין נכדי הם לסלוח, לפרגן ולאהוב.

הזוית האישית

ירין: מהעבודה ביחד למדתי להכיר יותר את סבתא שלי מקרוב, שמעתי את סיפורה על ילדותה מה שלא ידעתי לפני כן. הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שתהייה בריאה ושתישאר אותה סבתא.

סבתא דליה: הייתה לי חוויה כייפית לעשות עם נכדי את העבודה יחד ולראות את הביישנות שלו, לחדש לו דברים שלא ידע עליי. אני מאחלת לו שיצליח בדרכו ובכל דרך שיבחר ושיהיה לו רק טוב וסיפוק.