מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל עפר ואני בתו של יוסי עפר שנולד  בחיפה ב1973.

סבי וסבתי נולדו וחיו בבולגריה.

בּוּלְגַרְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַבּוּלְגָרִית היא מדינה בחצי האי הבלקני, במזרח אירופה. היא גובלת ברומניה בצפון, בים השחור במזרח, ביוון ובטורקיה מדרום, ובמקדוניה הצפונית ובסרביה במערב. ויקיפדיה

אבי בחר לספר לי על הארון העתיק, שהביאו הוריו מבולגריה לארץ ישראל, ונמצא בחדר שלו ושל אימי, עד היום.

"לפני כ-80 שנה בבולגריה הרחוקה, בדירה קטנה וצנועה גרו בעל ואישה בשם כוכבא ויעקב, סבא וסבתא של אבא שלי. בשנת 1940 בנה נגר בשם שלום ארון גדול ויפה מאוד. כשסבתא כוכבא וסבא יעקב, ראו את הארון, הם החליטו שהם רוצים לקנות את הארון משלום הנגר. הארון עשוי מעץ אלון וברגים שלא עושים יותר. לאחר שמונה שנים יעקב וכוכבא החליטו לעלות לארץ ישראל מבולגריה, בגלל אנטישמיות שהייתה כלפיהם.

אנטישמיות היא מושג שנקבע בשנת 1879 על ידי המשכיל הגרמני וילהלם מאר. אף שיש במושג זה כדי להצביע על הגזע השמי כולו, הרי שהשימוש שנעשה בו היה נגד היהודים. האנטישמיות, שנאת העם היהודי, התקיימה מדורי דורות, דבר שהביא להיבדלות חברתית ותרבותית של היהודים מיתר העמים. ויקיפדיה.

המסע שעבר הארון מדור לדור, ממדינה למדינה, וממקום למקום –

כשסבי וסבתי עלו לארץ באוניה, הם לא יכלו לקחת הרבה דברים, אבל הם החליטו לקחת את הארון, למרות שהיה גדול וכבד. כוכבא ויעקב לקחו את הארון במכולה שהייתה באוניה, כי הארון היה מאוד חשוב להם.

בשנת 1982 סבא יעקב נפטר. סבתא כוכבא וכל משפחתם הייתה עצובה מאוד. לאחר עשרים ושתיים שנה בשנת 2004 סבתא כוכבא נפטרה.

לאחר שהארון עבר המון דירות ואפילו מדינה, בשנת 2005 יפעת ויוסי עפר ההורים שלי, לקחו את הארון, (בתום לימודיהם באוניברסיטה), והביאו אותו לביתם. עד היום הארון נשמר אצל הוריי יפעת ויוסי בחדרם.

הארון מזכיר להוריי הרבה זיכרונות טובים מסבא וסבתא. למרות שהאחים שלי ואני לא הכרנו את סבתא כוכבא וסבא יעקב לצערנו. אמא ואבא שלי סיפרו לי שהם היו אנשים טובים, ומאוד אהבו את הורי.

למרות שעברו כמעט מאה שנה, הארון במצב מעולה, ונמצא במקום שיש כלפיו ערך רגשי רב.

הזווית האישית

יעל: היה לי כיף לשמוע את הסיפור ונהנתי בדרך שלי. יותר מזה, למדתי הרבה על הארון ומשפחתי.