מאגר סיפורי מורשת

שמי מאירה פוגץ', אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי רז, במסגרתה אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

הוריי הם חנה ונחום אברוצקי. נחום נולד בשנת 1921 בתל אביב וגר בכפר סבא. בן ליואל ולאה, אנשי העלייה השלישית שהגיעו לארץ ממקרוב שבאוקראינה ובנו את ביתם בכפר סבא. חנה לבית מנדלברגר, ילידת שנת 1931, נולדה בוורשה פולין. בת לשרה ומאיר, עלתה לארץ על אוניית המעפילים "אקסודוס" אחרי ששרדה את השואה בפולין. חנה ונחום הכירו ובנו את ביתם בכפר סבא, שם נולדתי.

כפי שסיפרתי, נולדתי בכפר סבא ברחוב הרצל, שהיה הרחוב הראשון של המושבה. הבית בו נולדתי היה צמוד לבית בו חי אבי, בחצר הבית הייתה המאפייה המשפחתית, מאפיית אברוצקי ששמה שונה אחר כך למאפיית הדר. המאפייה הוקמה על ידי סבי יואל, אותו לא זכיתי להכיר ואחר כך עבדו בה אבי נחום ואחיו תותי. עד היום אני זוכרת את ריח הלחמים והחלות הטריים בבוקר.

למדתי בבית הספר היסודי אוסישקין, גם אבי למד בו, בית הספר קיים עד היום. זה היה בית הספר היסודי הראשון בכפר סבא. תחילה היה ממוקם בבניין החאן ואחר כך עבר למקומו הנוכחי. חיי המושבה, כפר סבא, הביאו את הילדים לבלות שעות רבות בחצרות הבתים. בבית הספר היה מפעל הזנה בו אכלו התלמידים ארוחות צהריים שהכינו בעצמם. למדנו חקלאות מלאכת יד, תזונה וכמובן מקצועות ליבה. בית הספר היה ידוע בחגיגות פורים – העדלאידע. אמי דאגה לתחפושות יצירתיות שזכו בפרסים, כמו למשל: אחת השנים בה התחפשתי לבובה, האונייה שלום ועוד. לבית הספר הייתה מקהלה מפוארת, אני שרתי בקול ב'. ימי הספורט היו גולת הכותרת של בית הספר. לא הייתה תלבושת אחידה בבית הספר היסודי, בתיכון הייתה תלבושת אחידה.

הייתי חברה בתנועת הנוער העובד והלומד עד התיכון. בת המצווה שלי נערכה ברוב הדר, באולמי השרון בכפר סבא. לכבוד האירוע קנו לי סרפן אדום (סוג של שמלה), חולצה לבנה ופפיון. האורחים הדליקו נרות ובירכו אותי.

המשכתי בלימודיי בבית חינוך תיכון על שם ברל כצנלסון בכפר סבא. הייתי פעילה מאוד במסגרת הגדנ"ע, פעילות שכללה מחנות וטיולים רבים  ברחבי הארץ. השתתפתי בלהקת ריקודי העם של התיכון עד כיתה י"ב. בחופש שבין כיתה י"א ל-י"ב השתתפתי במחנה נוער בינלאומי באנגליה, זה היה טיולי הראשון בחו"ל, חוויה חד פעמית שלא תישכח. באותו זמן שלטו בארץ הלהקות הצבאיות, מוזיקת חו"ל הייתה פחות פופולרית, בעיקר נשמעה במסיבות. בין הזמרים האהובים היו: אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד ולהקת החיפושיות.

התגייסתי לצה"ל לחיל המודיעין, ואת רוב שירותי הצבאי העברתי בסיני. הבסיס בו שירתי היה אחד הבסיסים הסודיים ביותר שהיו לצה"ל. הדרך לבסיס ממרכז הארץ ארכה שבע שעות. גם קצינים שרצו לבקר בבסיס נאלצו להישאר מחוץ לגדר.. אחד מהם היה צביקה, שהיה חברי באותה תקופה והיום בעלי.

אחרי שחרורי מהצבא התחלתי לימודים באוניברסיטת תל אביב ובמקביל התחלתי לעבוד כדיילת באל-על. באוקטובר 1973, בזמן לימודיי ועבודתי ושבועיים אחרי חתונתי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. שדה התעופה, שברגיל הוא אחד המקומות השמחים והמוארים, הפך להיות זירת מלחמה, אלפי אנשים ביקשו לברוח מהארץ והיו מוכנים לשלם כל מחיר על מנת לעלות על טיסה. מצד שני אלפי צעירים ישראלים ביקשו לחזור לארץ ולהתגייס. מסלולי הנחיתה שימשו את מטוסי הענק האמריקאיים שהגיעו ברכבת אווירית, שהעבירו ציוד לחימה לארץ. החווייה לראות את נתב"ג בהאפלה היא חוויה שלא תישכח.

את צביקה הכרתי במחנה עבודה בקיבוץ בית קשת. באותה תקופה נהגו תלמידי התיכונים לתרום שבוע עבודה באחד מהקיבוצים. צביקה הגיע לבקר חברים ושם נפגשנו. התחתנו בתאריך 17.9.1973, זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים. שנה לאחר מכן נולד בננו הבכור, מייקי, שקרוי על שם מייק גולדמן, חברינו שנפל במלחמת יום הכיפורים. חמש שנים אחר כך נולדה בתנו אפרת ואחריה הצטרף למשפחה יואב.

במשך שנים עבדתי כמורה לאנגלית בחטיבת הביניים. בנוסף למדתי שמאות של אוספים עתיקים, מכיוון שאחד מתחביביי הוא סיור בשווקי עתיקות, ביקור במוזיאונים וכדומה. משפחתה של חנה אמי נספתה בשואה ולכן לא נשאר שום דבר למזכרת מלבד כמה תמונות.

לאחר יציאתי לגמלאות המשכתי בתחביביי הקודמים ובנוסף התנדבתי בעמותה לטיפול בנפגעי סמים של עיריית תל אביב. אני מקפידה על פעילות ספורט, בילוי עם ילדי ונכדי, מרבה בטיולים ונהנית מהחיים. אני ממליצה בחום להרבות בפעילות התנדבותית, להרבות בעשייה בכל תחום שמעניין, לשמור על קשרים טובים, חמים וקרובים בתוך המשפחה, לטפח חברויות.

חפץ מיוחד יקר ללבי 

חפץ מיוחד היקר לי הוא שרשרת תפילה נוצרית שניתנה לי במתנה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעת ביקור בוותיקן עם הוריי.

השרשרת שניתנה לי ע"י האפיפיור

הזוית האישית

רז הנכדה המתעדת: אני רוצה לאחל לך שתמשיכי להנות ולספר את הסיפור שאני שמעתי גם לנכדיך הקטנים יותר.

סבתא מאירה: נהניתי לבלות איתך, לספר לך את סיפור חיי ולפגוש את החברים והחברות שלך.