מאגר סיפורי מורשת

שמי רינה, נולדתי בשנת 1943. הוריי היו חיים ושרה פלר. אבא שלי נולד בסרביה (היום זה רוסיה) והיגר בגיל 3 לארגנטינה יחד עם הוריו ואחיו. אימא שלי, שרה, נולדה בארגנטינה למשפחה שהיגרה מרוסיה. לאבא הייתה חנות בגדי גברים ואימא שלי הייתה עקרת בית. יש לי אח שגדול ממני ב 6 שנים, קוראים לו ארנסטו ואחות בשם אסטלה, היא צעירה ממני ב 8 שנים.

אני גדלתי בעיר טוקומן שנמצאת בצפון ארגנטינה. למדתי בבית ספר שלמדו בו רק בנות. והיינו חבורה של שש חברות טובות. בשנות התיכון כל בני הנוער היהודים היו נפגשים בתנועת הנוער והיו לי המון חברים. הזיכרונות שיש לי מהילדות הם מאוד שמחים. היו המון ילדים בשכונה והיינו מבלים את שעות אחר הצהריים במשחקים בחצרות הבתים. התחביב שלי בילדות היה לנגן על פסנתר. זה גם  היה החלום שלי. אני חלמתי להיות פסנתרנית.

המסע שלי לישראל

בעלי ואני עלינו לארץ בשנת 1971, מספר שנים אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים. זו הייתה תקופה שהייתה עלייה מאוד גדולה לישראל. נציגי הסוכנות היהודית דאגו לארגן לכל העולים את המסע לישראל.

בארגנטינה עלינו על ספינת פאר איטלקית. היינו 150 עולים חדשים אבל היו עוד בספינה כמה מאות נוסעים נוספים. בתום 12 ימים הספינה עגנה בעיר מילאנו שבאיטליה. נציג של הסוכנות ליווה את כל העולים שהיו בספינה לאכסניה, שם התארחנו במשך שבוע. אחרי שבוע במילאנו, עלינו על ספינה ישראלית בשם 'נילי'. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיינו בסביבה ישראלית שכולם סביבנו דברו עברית. השיט לישראל נמשך חמישה ימים עד שהגענו לנמל חיפה. שם קיבלנו את תעודת הזהות שלנו והתחלנו את החיים שלנו בישראל.

הזוית האישית

מיה: היה לנו מאוד כיף לעשות את התכנית ביחד, סבתא מאוד נהנתה לשתף איתי את הסיפור, היה  לי מאוד כיף לשמוע את הסיפורים ולראות תמונות. אני מאחלת לסבתא בריאות ואושר.