מאגר סיפורי מורשת

שמי לאון וחנון נולדתי ב1949 בספרד.

"בשנת 1954 התחלנו להתארגן לעליה לארץ ישראל, שקראו לה פלשתינה . ברחנו מספרד למרוקו וממרוקו עברנו לצרפת. שם היינו במחנה עולים עד שהגיעה האנייה. תמיד היה החשש שהשלטונות יגלו אותנו .

באוניה הייתה צפיפות רבה וישנו במרתף. כל פעם הייתה יוצאת משפחה מסוימת לנשום קצת אוויר צח. באמצע הדרך החלפנו אוניה ועלינו על האנייה "תאודור הרצל" ואיתה הגענו לחיפה לארץ ישראל.  תיאודור הרצל הייתה אוניית הנוסעים השלישית של חברת השיט הלאומית הישראלית צים ועד בניית האונייה שלום, הייתה אוניית הדגל של החברה. האונייה נקראה על שמה של אוניית המעפילים "תיאודור הרצל", ועל שם חוזה המדינה תיאודור הרצל. את האנייה תכננו דורה גד ויחזקאל גד, בשיתוף האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי-וינרויב. (ויקיפדיה)

כשהגענו ארצה, העלו אותנו על משאיות, ולא ידענו להן פניניו מועדות עד שהגענו למעברה בעיר עפולה.

במעברה לא היו לנו מים וחשמל והיינו הולכים אל הברזייה המרכזית ומתקלחים פעם בשבוע. כשרצינו לשחק מכיוון שלא  לא היה לנו כדורים היינו לוקחים גרבים ועושים מהם כדורים למשחק.

בין 1949 ל1959 היתה בארץ תקופת "הצנע" וחילקו לנו תלושים  לפי מספר הנפשות. היינו משפחה מרובת ילדים שמונה אחים ואחיות ושני הורים, ופעם בשבוע היינו יורדים לשוק להביא עוף וירקות .

כשהתחלתי ללמוד בכיתה א' בבית ספר היסודי, כבר ידעתי עברית וספרדית. למדנו בתלמוד תורה עד כיתה י"ב . בהמשך למדתי בתיכון חקלאי, ולאחר מכן התגייסתי לצבא ושירתי כמשק חבלה. השתתפתי בלא מעט מלחמות: מלחמת ששת הימים , מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. במהלך המלחמה היינו עשרה חברים בחדר, כולם נהרגו ונשארתי רק אני לבדי .

אחרי הצבא עבדתי במעבורת של קידוחי נפט בים, ועסקנו בחיפוש ונפט. בהמשך  עבדתי בחברת חשמל ומספנות ישראל.

בשנת 1975 הכרתי את אשתי ולאחר שישה חודשים היא בקשה ממני להחליט להתחתן או להיפרד, וכמובן שהתחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים ו שבעה נכדים.

בתקופת הקורונה נכנסו להסגר בבית, ולא נפגשו כלל עם המשפחה זאת הייתה תקופה קשה.

במסגרת שעור "גלגולו של חפץ" הבאנו חנוכיית שמן בת מאה וחמישים שנה, שעד היום אנחנו משתמשים בה.

הזווית האישית

לאון: מסר לדור הצעיר – תלמדו טוב שיהיה לכם עתיד טוב ועבודה טובה.