מאגר סיפורי מורשת

שמי סיגי בכרך (שם הנעורים שלי סיגי סגולה כהן) נולדתי בעיר יהוד בתאריך 26.5.1958, להורי חנה ודוד כהן. הורי נולדו בתימן ועלו לארץ ישראל. אמי עלתה בשנת 1946 ואבי עלה בשנת 1948.

אמי גדלה רק עם אביה, אימא שלה נפטרה בלידתה. החיים בתימן היו קשים כלכלית ואביה נאלץ לעבור לעיר עדן – מדינה שכנה בשליטת הבריטים. בתימן, הם גרו בשכנות למשפחתו של אבי, שהתייתם אף הוא בגיל צעיר מאביו, ודאג לפרנסת משפחתו הקטנה אמו ואחותו.

כשיהודים ניסו לעזוב לארץ ישראל מטעמים ציוניים, ארץ ישראל הייתה אז בשלטון הבריטים, והבריטים מנעו מצעירים יהודיים לעלות לארץ, שמא ישתתפו עם היישוב היהודי במאבק על ארץ ישראל. בעלייה למטוס, הבריטים ששלטו גם בעדן, מנעו מאבי לעלות, אמו ואחותו עלו ביחד עם אמי ואביה, ואבי נשאר לבד בעדן עד להקמת המדינה, ורק אז עלה לבד לארץ.

אמי ואביה ביחד עם אבי, אמו ואחותו גרו בירושלים -בשכונת עין כרם. כשאבי עלה בשנת 1948 לארץ, יד הגורל סייעה לו באיתור המשפחה הקטנה. אבי שהה כמו כל העולים, שהגיעו איתו במחנה העולים בעתלית, ובמקרה פגש מישהו במחנה, שסיפר לו שמשפחתו גרה בירושלים בשכונת עין כרם. הורי נישאו והקימו משפחה, אחיי הגדולים נולדו בירושלים. הורי עברו  לגור ביהוד, ליד אחיו של סבי. אני נולדתי וגדלתי ביהוד. אני אחות חמישית מתוך ששת האחים והאחיות (שרה, ציון, יוסי, שושי, אני, ירמי).

ילדותי

הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת בעיר יהוד עם המון חברים, משחקים ולימודים. גרנו בשכונה של בתים פרטיים עם חצרות וגינות גדולות, כשמסביבנו שדות נרחבים. בשכונה היו עולים ממגוון מדינות: עיראק, פולין, רומניה. חבריי לשכונה: איל ואחותו זוהרה, צפניה ואחותו יעל, אבינועם ואחותו עמליה, יעקב ואחותו רחל, אני ואחותי שוש. שיחקנו המון משחקים בשכונה: מחניים, מחבואים, שבע אבנים, דגלנו. היה לנו בית על העץ, ואהבנו לשחק בשדות מחבואים ולרכב המון על אופניים (גם היום אני רוכבת). אני העדפתי מחניים ודגלנו ופחות מחבואים.

חברים וחברות ילדות שלי: עמליה, מיראלה, אבינועם, גבי, גדעון וישראל. בעיקר חברים שהמשיכו ולמדו איתי בתיכון המקיף ביהוד ובתנועת הנוער. למדתי בבית ספר יסודי ״רמז״. הייתה תלבושת אחידה מכנסיים בצבע כחול וחולצה תכלת. הייתה משמעת לא קראנו למורים בשמם, עמדנו כשמורה נכנס לכתה וכמעט שאני לא זוכרת עונשים שילדים קבלו. בבית הספר היסודי הייתה לי מורה בשם דורית שאהבתי מאוד.

השתתפתי בהרבה מופעים בחגיגות בית הספר והיא כל הזמן בחרה אותי לקחת חלק בטקסים. הייתי תלמידה מצטיינת ואהבתי מאוד ללמוד מתמטיקה, מלאכה, ציור, וחקלאות, בהמשך בתיכון אהבתי מאוד פיזיקה, (הייתי מורה לפיזיקה 30 שנה). אחר הצהריים הייתי הרבה בפעילויות בתנועת הנוער, היו הרבה טיולים ומסיבות ריקודים.

בסוף כתה ח' הצטרפתי לתנועת הנוער – המחנות העולים, והשקעתי בזה, כמעט את כל הזמן הפנוי שלי. הרבה מהפעילויות היו בהפעלת ילדים ובני נוער באור יהודה.

שירתתי בצבא בשנים 1976-1978 בתפקיד מורה חיילת, בבסיס מחנה זאב, ב"סטלה מאריס" בחיפה. בשירות הצבאי, הייתי אחראית על קבוצת חיילים לרוב עולים חדשים, שגויסו לתקופה קצרה, לימדתי אותם עברית במשך שלושה חודשים, בכל קורס נסעתי איתם לסיור בירושלים, כך שבמהלך השירות טיילתי והדרכתי הרבה בירושלים.

בבסיס הכרתי את בעלי שהיה אחד המפקדים, והגיע לבסיס לאחר פציעה בצנחנים. כל השרות שלי רמי ואני היינו יחד, כשהייתי במשמרות, בשישי שבת, בחדר האוכל, בטיולים של הסגל בבסיס, זה היה ברור לכולם שנתחתן כשנשתחרר. כשרמי השתחרר לפני, היה לי קשה מאוד, בעיקר בגלל שנאלץ  לגור בכפר סבא, כדי לעבוד במפעל המשפחתי. בקשתי העברה לבסיס אולגה לחצי השנה האחרונה לשירות.

כשהשתחררתי נישאנו וגרנו בכפר סבא. בשנת 1982 עברנו לגור ברעננה. נולדו לנו שלושה ילדים: גיא, דור (אבא של אורי) וקארין.

אחד התחביבים הוא קריאת ספרים, אחותי שעד היום מאוד קרובה אלי בגיל ובכלל כמו תאומה, עד היום יש לנו תקופות טובות שבהן אנחנו קוראות המון.  גם כיום אני מאוד אוהבת בנוסף לקריאה, לצייר, לרכב באופניים בשטח בקבוצת רוכבים, פילאטיס וכמובן לטייל בארץ ובעולם.

יצאתי לגימלאות ממשרד החינוך, בגיל 60. אחת הסיבות העיקריות, כדי שיתאפשר לי לבלות יותר עם הנכדים, ולטייל בעולם עם חברים וכמובן להיות פנויה לעסוק בתחביבים שלי.

תקופת הקורונה הייתה לי ולרמי בעלי מאוד קשה, בעיקר בגלל הניתוק הפיזי מהנכדים. אנחנו במשפחה רגילים להיפגש בארוחות שישי, בשבתות, בטיולים בחופשות משפחתיות. שמחים שחזרנו לשגרה.

מסר לדור הצעיר

הדור הצעיר עומד היום בפני בעיות מסוג אחר איתן אנחנו התמודדנו. עולם התקשורת המתפתח מצמיח המון אפשרויות וקידמה, אולם במקביל הוא גורם לחשיפת כולנו, לעולם המלא באלימות, אבל חשוב לזכור שכל אחד אחראי למעשיו. אז בואו קודם כל ניתן הרבה כבוד לסביבה, למבוגרים וצעירים, נשמור על חברות טובה, השתדלו לאסוף כמה שיותר חוויות טובות ובמקביל היו עירניים למה שמתרחש סביבכם, שתפו והתייעצו עם המבוגרים בסביבתכם, והכי חשוב המשיכו לחלום ליצור ולשחק ולעשות הכל להגשים את החלומות.

הזוית האישית

סבתא סיגי: נהנתי לבוא למפגשים של הקשר הרב דורי ולספר לנכדי אורי את סיפור משפחתי מאחלת לו הצלחה בהמשך.

אורי: היה כיף עם סבתא שהיא באה לבית הספר לקשר הרב דורי ולמדתי הרבה דברים חדשים על משפחתה.