מאגר סיפורי מורשת

שמי הרמינה חיים, נולדתי ברומניה בשנת 1947. קראו לי הרמינה כי היה במשפחה קרוב משפחה בשם הזה, שנפל במלחמה ולזכרו למעשה קראו לי בשם הזה. נולדתי בארץ רומניה בעיר בשם MDIHISTI. מהעיר הזו למעשה באו יהודים שייסדו את זכרון יעקב וראש פינה. ראש פינה היא בין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה).

גדלתי בעיר עשירה בנפט ומים מינריליים. הבית היה ארבעה חדרים ובו מטבח שבישלו בו. התקלחו בתוך גיגית עם מים. את הכביסה עשינו בתוך מרתף. נהגנו לשחק בחצר שהיתה בבית שלנו. בחורף אף התגלשנו בשלג. בשכונה עצמה היו עצים רבים. לא היה ים אבל מאחורי הבית היה נחל קטן. היה באזור בית כנסת וסבא רבא היה הולך להתפלל בשבת ובחגים.

סבתא הרמינה מספרת על בני המשפחה

גרנו גם במוינטש, עד שעלינו ארצה, גדלנו בעיירה גדולה וכולם היו נחמדים זה לזה. סבא רבא שלך, נקרא MARCU ושם סבתא רבתא  שלך LIBA, לאחותי קראו BLUMA. אבי עסק בניהול מפעל לדברי חלב. אמי היתה עקרת בית. אבא שלי תמיד דאג למשפחה וגם ליהודים שחיו בעיירה. הוא היה חכם. אימא שלי היתה דואגת ומבשלת אוכל מדהים. היא הייתה יפה, חכמה ואהובה על כל הסובבים. היא נהגה ללבוש שמלות חולצות וחציות ואבי לבש חולצה ומכנסיים. ההורים שלי אהבו מאד לארח בני משפחה וחברים, לבלות בטוב. לארח את הקרובים לארוחות חמות.

את האוכל בבית אימא הייתה מבשלת. את רוב האוכל היינו קונים במכולת השכונתית. מצרכים כמו בשר ביצים חלב ועוד. אני אכלתי ירקות בשר ומרקים… דברי חלב כמו פאפאנש.

היו לנו חברים מהכיתה, יהודים ונוצרים. החברים גרו בשכונה. שחקנו יחד משחקי ילדות שהיו גם של הגויים וגם של יהודים. היינו הולכים יחד לסרטים לגינות לנהר.

בבית הספר למדנו צרפתית, רוסית וחשבון. לשון, ספרות ופיסיקה. מבחינת מקצועות לימוד, לא אהבתי צרפתית, פיסיקה ולשון. המשמעת היתה מאד חזקה בבית הספר, על אף שלא היו עונשים. היתה תלבושת אחידה בבית הספר,  והיו גם טיולים בטבע ובמוזיאוניים. בבית הספר היה חדר אוכל. המאכל האהוב עלי היה 'מלאי' שזו מן עוגה לחם ששמים עליה סוכר ושמנת חמוצה, זהו מאכל מתוק. לא היו לנו ממתקים.

הייתי חברה בתנועת נוער – קראו לתנועת הנוער PIONIERI. היינו נפגשים כל שבוע בתנועת נוער והיינו משחקים משחקי חברה וגם האזנו לכל מיני הרצאות.

סבתא הרמינה בצעירותה

עלינו לישראל בשנת 1963, כשהייתי כבר נערה בוגרת ב 16. בארץ המשכתי לבנות את חיי ומשפחתי. עבדתי כל השנים עד שיצאתי לפנסיה, בהנהלת חשבונות במקום פרטי עד שנת 2010. לפני כן עבדתי בבנק הפועלים.

הקורונה גיבשה ואיחדה אותנו כמשפחה. אנו מקפידים להיות יחד ולערוך מפגשים משפחתיים כפיצוי על הזמן שלא היה לנו יחד בתקופת הקורונה. יש לי בבית חפץ מיוחד שעבר מדור לדור: מדובר על מערכת כלים מקריסטל שירשתי מאמי. בבוא העת אוריש את זה לבתי אירית.

מסר לדור הצעיר

להעריך ולהוקיר תודה על כל הטוב שיש היום לעולם להציע – קדמה טכנולוגית בכל התחומים ושפע. אם זאת לזכור מהיכן ההורים ואבות אבותינו הגיעו ולהיזכר בשורשים שלנו, בפשטות ובאהבת האדם. בעצם להנות מהעולם הישן והחדש. לשלב בין שני העולמות.

הזוית האישית

סבתא הרמינה: נהנתי לספר לאריאל נכדתי האהובה את סיפור חיי.

אריאל: נהנתי מהתהליך של כתיבת הסיפור ומזמן האיכות עם סבתי.