מאגר סיפורי מורשת

בסיום המלחמה סטלין, שליט ברית המועצות ומנהיג המפלגה הקומוניסטית, פתח "חלון קטן" של זמן, בו איפשרו לאזרחי פולין לעזוב את רוסיה ולחזור לפולין. במהלך המלחמה פלשה גרמניה לפולין,  ואזרחים פולנים רבים ברחו מהמדינה והגיעו לרוסיה.

גם הוריי היו בין הנמלטים. כשהוריי שמעו על האפשרות לעזוב את רוסיה, הם ביקשו לנצל את ההזדמנות, ואכן הוריי יחד אתי נסענו חזרה לפולין. היציאה מרוסיה הייתה דרך האשלונים, היו אלו רכבות משא המיועדות להובלת בהמות, בהן נסענו.

כשהגענו לפולין אבי אמר לאימי: "בואי נחזור לעיר שלי, אולי נשאר שם משהו מהבית שלנו". אבל כשהם הגיעו לשם התברר שאף יהודי לא נשאר, והשכנים הגויים לקחו לנו את הבית. כשדיירי הבית ראו אותנו הם נבהלו מאוד, והבינו שאנחנו רוצים חזרה את הבית. הם הסכימו לתת לנו חדר אחד מחדרי הבית. אבל אימי התנגדה, היא לא הסכימה, ואמרה לאבי, שהיא לא מוכנה להיכנס הביתה, והיא רוצה לעזוב את המקום מיד.

וכך אמנם קרה. חזרנו לתחנת הרכבת ויחד עם עוד המון פליטים הגענו לפרנקפורט על המיין שבגרמניה. במקום היו מחנות של הצבא הגרמני, שהאמריקאים שלטו שם בצד אחד, ובצד השני שלטו הרוסים. אנחנו היינו בחלק שהאמריקאים כבשו. התגוררנו שם עם עוד המוני יהודים פליטי שואה, קיבלנו ציוד ומזון מהצבא האמריקני כי הגענו לשם כפליטים חסרי כל, לא היה לנו כלום.

שם במחנה אחי נולד. בזמן שאימי ילדה את אחי, אבי לא היה איתנו משום שהוא חלה מאוד, ונלקח לבית הרפואה שהיה רחוק מאד מהמחנה. אימא ארגנה לבד את ברית המילה. במחנה זה שהינו שנתיים וחצי.

לאחר שנתיים וחצי של שהות במחנה, התחילו לשלוח את הפליטים היהודים לארצות השונות. רבים מאוד מהפליטים עלו לישראל. כשהגיע התור שלנו, הסיעו אותנו במשאיות למרסיי שבצרפת ומשם הפלגנו באנייה "גלילה" לכיוון ארץ ישראל. אחרי שבוע של הפלגה הגענו לחיפה, היה זה בלילה מאד סוער וגשום של חודש ינואר בשנת 1949.

מחיפה לקחו אותנו למחנה צבאי בריטי נטוש בפרדס חנה. היינו שם עשר משפחות, בין משפחה למשפחה תלו סדינים כדי ליצור קצת פרטיות. שם היינו תקופה קצרה ואחר כך עברנו למעברה בקריית שמואל. היינו בצריף יחד עם עוד שתי משפחות. גם שם גרנו תקופה קצרה עד שאימי קנתה דירה ועברנו לגור בשיכון. אני הלכתי פעם ראשונה לגן חובה. וכשהתבגרתי מעט עבדתי בשעות הבוקר, ואחר הצהריים הלכתי לבית הספר ללמוד.

אחרי תקופת זמן התחתנתי ועברתי לגור בירושלים. שם נולדו לי שני בניי הגדולים ומשם חזרנו להתגורר שוב בקריית שמואל, שם נולדו לי שאר בניי ובנותיי. ועד עצם היום הזה אנו גרים באותו בית.

תשע"ו