מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה לנדרר, נולדתי בשנת 1935 בעיירה מיידן קולבישבסקי שבפולין לחנה ויצחק מיץ והיו לי שלושה אחים: אריה(ז"ל), ציפורה (ז"ל) ודוד (ז"ל). גדלתי במקום קטן בבית פרטי על יד הבית הייתה מאפייה שאימא שלי ואבא שלי עבדו ומכרו לחמים ומאפים. הבית היה מאוד ישן, היה חדר אחד לילדים וחדר אחד להורים.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתי ילדה בת חמש אימא שלי ואבא שלי לקחו אותי בעגלה עם האחים שלי והגענו לסיביר. הבריחה לסיביר הייתה מאוד קשה כי היה מאוד קר ואבא שלי לא הרגיש בטוב ונפטר בדרך.

בגיל שש התחלתי ללכת לבית הספר והילדים שם לא אהבו אותי והרביצו לי כי הייתי יהודייה ולכן הפסקתי ללכת לבית הספר. החיים בסיביר היו מאוד קשים וכדי לשרוד היו שולחים אותי לאסוף שאריות מזון וקליפות תפו"א בפחים. אהבתי לשחק בשעות הפנאי בקלאס או במחבואים עם אחים שלי. מסיביר הגענו  למחנות העקורים בגרמניה, היינו שם שלוש שנים ושם הלכתי לביה"ס ולמדתי עברית.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1948 בחודש דצמבר הייתי בת 12 עלינו באונייה ששמה ניל"י, שטנו באונייה שבוע ימים. המשא באונייה היה קשה מאוד כי הים היה סוער והיו הרבה גלים, האונייה הגיעה לנמל חיפה.

אני בגיל 12

בהתחלה התיישבנו באוהלים, בפרדס חנה, אך לאחר מספר שבועות דוד שלי, שכבר היה תקופה בארץ, בא לקחת אותנו לנס ציונה, שם קיבלנו דירת חדר לכולם. התחלתי ללכת לביה"ס ולמרות שהייתי בת 13 שובצתי בכיתה ד', מאחר וידעתי קצת לקרוא ולכתוב, העלו אותי די מהר לכיתות הגבוהות. לאחר הלימודים יצאתי לתל אביב ללמוד במרכז ללימודים ולאחריו התחלתי לעבוד בבנק.

ההכרות שלי עם סבא נתן

בשנת 1954 כשהייתי בת 19, הכרתי את נתן ז"ל במסיבה. בשנת 1955 התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים: שרונה (1956), צחי (1960) ודביר (1970) אבא שלך. שנים רבות עבדנו סבא ואני בחנות שלנו ברחובות עד התקופה שסבא חלה.

במהלך השנים נולדו לנו 13 נכדים ונכדות ויש לנו כבר 12 נינים. מאז שיצאתי לפנסיה אני מתנדבת בבי"ח קפלן.

חלום ילדות

היה לי חלום ללמוד ולעבוד בעבודה טובה ומוערכת והגשמתי את החלום וגם בגיל 87 אני ממשיכה להתנדב במקום בו עבדתי.

הזוית האישית

סבתא טובה: נהניתי לספר לאלון את קורות החיים שלי והיה חשוב לי מאוד לספר את כל מה שעברתי בילדות כדי שלא ישכחו וכדי שהדור הצעיר יעריך את מה שיש לו היום.

אלון: נהניתי לשבת עם סבתא ולשמוע את הסיפורים שלה, למרות שהסיפורים אינם קלים הם מסמלים נתנו לי להבין עד כמה סבתא והמשפחה שלה היו חזקים, למרות כל מה שהם עברו.