מאגר סיפורי מורשת

סבא מאיר נולד בעיראק בשנת 1939, הוא וארבעת אחיו חיו בעיראק עד שהתחילו העליות לארץ ישראל. סבא מאיר עלה בשנת 1950 מעיראק כשהוא היה אז בן 11. הוא עלה יחד עם אבא, אמא ארבעה אחים ואחות.

סבא מאיר בינקותו

מהלך אירוע העלייה

סבא ומשפחתו עלו באוטובוס מבגדאד ונסעו לגבול עם פרס, הם הגיעו לגבול ובלילה חצו את הגבול לפרס. כשהם עברו את הגבול היתה תחנת משטרה, המשטרה עיכבה את שמואל אביו של סבא שלי. הם טענו שהוא מנסה להבריח את הבן הבכור בטענה שהוא מנסה להתחמק מגיוס לצבא. הם טענו בתחילה שאין לו דרכון. שמואל הציג להם את הדרכון שלו, הם ניסו לקבל כסף (שוחד). בסוף הם לא הצליחו להוציא כסף כי שמואל הציג להם את כל האישורים.

הם המשיכו לטהרן באוטובוס. בדרך נהג אוטובוס עצר בצד הדרך בגלל קלקול במנוע. זה היה 3-4 קילומטר לפני אזור מיושב, הם ירדו וחיפשו טרמפ. הם היו כל כך עייפים שרק רצו כבר לישון. הם הגיעו לעיר וחיפשו בית מלון. הם ראו אנשים שיוצאים מבית הכנסת ושאלו אותם 'איפה יש בית מלון'? המקומיים שאלו אותם אם הם יהודים, ושמואל, שידע לדבר פרסית, אמר שכן. הם הזמינו אותו אליהם לבית ולעשות את השבת.

למחרת אבא של סבא – שמואל – חזר לנהג ושאל אותו איך אפשר להגיע לטהרן. הנהג אמר שיש רכבת שמגיעה לטהרן, זו נסיעה של לילה שלם. הנהג עזר להם והביא להם חצי מהסכום לכרטיסי רכבת בגלל שלא היתה לו אפשרות לקחת אותם.

במוצאי שבת הם לקחו כרכרות לתחנת רכבת והמארח אצלו הם התאכסנו ליווה אותם עד לתחנת הרכבת. כשהם הגיעו לתחנת הרכבת, שמואל ניגש לדלפק לקנות כרטיסים לרכבת. תוך כדי שהוא מוציא את הכסף, המוכר קרא לשוטר. שמואל קיבל את הכרטיסים והתחיל ללכת עם משפחתו לכיוון הרציף של הרכבת והשוטר היה מאחוריהם. שמואל עצר ושאל למה הוא אחריו, אם הם עשו משהו לא בסדר. השוטר אמר לו שהוא שומר עליהם עד שיעלו לרכבת, כי יש הרבה גנבים ולא נהוג להביא לפה הרבה כסף.

במוצאי שבת הם עלו לרכבת, הנסיעה נמשכה כל הלילה ובבוקר הם הגיעו לטהרן והתאכסנו בבית מלון. לאחר מספר ימים הגיעו יהודים נוספים מבגדאד ויחד איתם לקחו מונית למחנה בו התקבצו יהודים רבים בדרכם לארץ ישראל. אותו מחנה היה ליד בית קברות. בכניסה למחנה עצרו אותם ולא נתנו להם להיכנס. הם נתנו אישור כניסה רק לאימא של סבא מאיר וחקרו אותה. לאחר שהתברר שהם באמת יהודים, נתנו להם להיכנס ואמרו להם שעלייה לישראל עולה כסף, ששמואל צריך לשלם 5,000 דינר (המון כסף באותה תקופה). הוא ענה להם שהוא לא יכול לשלם סכום כזה. הוא אמר להם שהוא הגיע כיהודי שרוצה לעלות לישראל והנציג של הסוכנות היהודית מבגדאד לא אמר להם שזה כרוך בהרבה כסף. בסופו של דבר הם לא שילמו והם נכנסו.

לאחר מספר שעות הגיע המטוס שלהם. הם עלו למטוס ואחרי 20 דקות, כשהמטוס כבר באוויר, הוא חוזר בגלל תקלה. למחרת המטוס תוקן והם עלו לטיסה שהגיעה לישראל. הם נחתו בלוד בתאריך 21.3.1950 ומשם לקחו אותם לשער העלייה ליד חיפה, הם ישנו באוהלים ומשם הם התגלגלו בארץ. בתחילה כשהגיע לארץ התיישב באשקלון, שם התגוררו שישה חודשים. אחרי שישה חודשים עברו לפרדס חנה ואחרי פרדס חנה הם עברו לשכונת התקווה.

היום סבא מאיר בן 83, הוא התחתן עם סבתא שלי זמירה בשנת 1962. יש להם חמישה ילדים – שני בנים ושלוש בנות. הוא שומע שירים בעיראקית והדבר האהוב עליו זה 'על האש' ביום שלישי עם המשפחה  – כל המשפחה יושבת בחצר ביחד, אוכלים ומדברים.

הזוית האישית

איתי: מאוד נהניתי להקשיב לסיפור העלייה של סבי, זה לימד אותי יותר על הקשיים שהיו לו וחלק גדול מסיפור החיים שלו.

מאיר: לשבת עם נכדי ולחלוק איתו את סיפור חיי היה מספק ומעשיר.