מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד דאנה, נולדתי במצריים בעיר קהיר ,להורי אמא נוזהה ואבא אלברט (אברהם) כילד שלישי .

נולדתי ב12.12.1944כ"ו בכסלו התש"ה, בנר שני של חנוכה, לקראת סיום מלחמת העולם השניה. נולדתי בבית דודתי בשם רינה אקו , בזמנו ילדו בבית ולא בבית חולים. נולדתי בסוף מלחמת העולם השניה. מוצאו של שם המשפחה שלי הוא מלבנון.

אימי ז"ל נולדה לבית משפחת "דואק". היא הייתה פרופסור למתמטיקה ופיסיקה- בוגרת אוניברסיטת "סורבון" בפריז. אבי ז"ל אלברט אברהם דאנה, היה פקיד בנק בכיר, ועסק גם במסחר של קלפים למשחק. במצריים היה נהוג, בכל המסעדות לשחק בקלפים. וכן היה פעיל בסוכנות היהודית בקהיר. סבי, ירד מסוריה למצרים בשל המצב הקשה שהיה בסוריה. סבי עסק במסחר של בדים והיה איש דתי ושומר מצוות.

בגיל ארבע התייתמתי מאימי. אימי נפטרה יחד עם התינוק בעקבות דימום רב בשעת הלידה  .

יש לי שני אחים גדולים ממני, אחות בשם אסתר שנקראה על שם סבתי ז"ל ואח בשם נחום על שמו של דודי ז"ל . אבי רצה להתחתן עם דודתי נינה, אך היא סירבה. גרנו כל משפחתי באותה קומה של סבי וסבתי, והיתה לנו עליית גג מאוד יפה ומרווחת. היו לי הרבה המשחקים כולל מכונית קטנה שהיתה לי ,עם פדלים שנהניתי לנסוע איתה. לאחר שנה ממות אימי, אבי שמאוד דאג לנו, התחתן מחדש עם בת דודתי מאלכסנדריה בשם פרוז. היתה זאת אמא נהדרת שמאוד אהבה אותי ואהבתי אותה. נולדו לנו עוד שתי אחיות ושלושה אחים, וגדלנו יחד כאחים אהובים עד היום הזה .

יש לציין כי במצריים חיינו ברמה כלכלית טובה ,למדתי בבית ספר הרמב"ם כאשר היו בנים ובנות בנפרד. בכל חופש גדול נהגנו לבלות כל המשפחה בעיר הנופש אלכסנדריה במשך שלושת חודשי החופש הגדול, ובילינו בחוף הים. באחת הפעמים רציתי להיות ראשון בחוף הים לפני כל המשפחה, בלילה ישנתי עם בגד ים, והתעוררתי בבוקר מוקדם על מנת ללכת לשחות. תוך כדי השחייה התרחקתי מהחוף, ולא היה לי כח לחזור בחזרה וכמעט טבעתי. למזלי המציל שהיה מגיע מוקדם בבוקר, ראה אותי מרים את ידי וצועק. תוך שניות הוא הגיע אלי ומשה אותי מהמים, הוא מאוד כעס עלי ונתן לי כמה מכות בישבן .

כשהתחילו הפרעות במצרים בשנת 1952, היתה מהפכה של הקצינים המצריים, אחרי שהיתה מלוכה במצרים ע"י המלך "בארוק". אבי חשש שיפגעו במשפחה ובשנת 1955, כשהייתי בן אחת עשרה, הוא החליט לעלות לא"י. בזמנו לא היה ניתן לעלות ישירות לארץ ישראל, לכן עלינו כל המשפחה לארץ ישראל, דרך צרפת עם אוניה. שהינו במרכז עולים בעיר מרסי בצרפת במשך שלושה חודשים, יחד עם יהודים נוספים ממדינות מצפון אפריקה, כי בזמנו לא היתה עליה ישירה לארץ ישראל.

עלינו לארץ עם אוניה לנמל חיפה, ומנמל חיפה לקחו אותנו בלילה למעברה בכפר "גבירול", אחרי זמן מה קיבלנו עזרה ממשפחתנו שהיתה בארץ, וקנינו בית ערבי בן חדר אחד שבתוכו ישנו חמישה אחים וההורים.

לא היו לנו מיטות ופרסנו מזרנים על הרצפה. מחוץ לחדר היה מטבחון קטן, ובחדר גרה עוד משפחה, והתחלקנו בשירותים ובמקלחת משותפת יחד עם המשפחה. למדתי בבית ספר "תחכמוני" , בית ספר ממ"ד שהיה קרוב מאוד לים. ובהפסקות היינו יורדים לחוף הים. היתה לנו ילדות יפה בה שיחקנו משחקים כמו: חמור חדש, חמש אבנים, קלאס, ומחבואים. בנינו עגלה עם גלגלים ,והיינו יושבים עליה ומישהו היה סוחב אותנו. היא היתה עשויה מפלטת עץ עם גלגלים למטה וחבל משיכה. הייתי ילד מאוד שובב. אהבתי לטפס על עצי תמר ותות. הייתי קוטף סברסים…גרנו בשכנות עם ערבים, וכבר בגיל אחת עשרה יצאתי לעבוד, כי לאבי לא היה כסף לתת לי.

הזווית האישית

הסבא דוד דאנה והנכד עומר דהן השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר הרב מיימון בשלומי בתשפ"ג – 20203