מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה חלפון לבית עגייב זבולון אני אימא של אלעד, אבא של נועה.

קוראים לי דליה. השם הניתן לי על ידי דודי יחזקאל, אח של אבי. ההורים שלי היו עולים חדשים ולא הכירו שמות בעברית. דודי יחזקאל היה משורר והוא  נתן לי את שם. יש לי עוד ארבעה בנות דודות שקוראים להן בשם זה.

נולדתי בשנת 1953 בישראל, בעיר פתח תקווה, בצריף מעברת פתח תקווה על ידי מילדת שהורי הזמינו בחורף קר. אני בת אמצעית, אחותי הבכורה נולדה, אוליביה, בבגדד שבעיראק, שנתיים לאחר מכן, נולד אחי דויד ואחר כך נולדה צביה, הבת הצעירה.

צרובים בזיכרוני כזיכרונות נעמים. היו צריפים מרובעים וכל ערב השכנים ישבו מחוץ לצריפים דיברו, שתו ופיצחו גרעינים. זכורה לי מהצריף, הגינה שהקיפה אותו. אבי גידל מיני גידולים בעיקר ירקות וצמחי תבלין שעזרו מאוד לקיומנו, כי היה מחסור גדול באוכל. אמי סיפרה לי שאת העודפים היו מחלקים לשכנים.

בגיל 3 עברנו מהצריף למרכז פתח תקווה לבית על קרקע מוקף עצים ושתי חצרות גדלות מלפנים ומאחור. בבית זה גרו 3 משפחות: משפחתי גרה בשלושה חדרים גדולים, כאשר השירותים והמטבח היו בחצר מחוץ לחדרים. אמי בישלה תבשילה על פרימוס או פתיליות נפט וכך היה עד שהייתי בת 7. הורי רכשו מקרר על חשמל שהחליף את המקרר עם בלוקים של קרח. כמו כן, הם רכשו מכונת כביסה חצי ידנית וכיריים מגז, מה שהקלה על ההתנהלות היומיומית.

ההורים שלי

את הכביסה הרתיחו מים בגיגיות גדולות על גבי הפרימוס, שמו את הכביסה בפנים עם פתיתי סבון. היה גם קרש עץ מדורג בתוך פלייה גדולה. כיוון, שהיו 4 ילדים הייתה כביסה רבה, אז אימי הזמינה כובסת שעזרה לה במלאכה זו. גם לגבי הרחצה, חימומו מים על גבי הפרימוס ישבו על גיגיות גדולות וכך התקלחנו.

בשנת 1967 כשהייתי בת 15 עברנו לבית מגורים חדש עם שלושה חדרים גדולים והכי חשוב הייתה אמבטיה שזכורה לי כבלוי ועונג עבורי. השכונה בה גרתי בילדותי המוקדמת, ברחוב פיקה הייתה שכונה מעורבת בה גרו ותיקי פתח תקווה וילדי פתח תקווה רובם היו פרדסנים. היו משפחות רבות שרובם ניצולי שואה מפולין, אוסטריה וגרמניה. אנחנו היינו המשפחה המזרחית  היחידה בשכונה. היו לנו יחסי שכונות מציוניים.

רבים פקדו את ביתנו כיוון אמי היה תופרת ובשלנית מעולה שהיה גם מקור הפרנסה שלה. אבי עבד בית חרושת לברזל , ז הייתה עבודה קשה מאוד. הוא עבד במשמרות ערב ולילה. אני זוכרת שבית הכנסת היה במרחק של כמה רחובות וכל יום שבת הייתי נוהגת ללכת עם אבי לבית הכנסת ומשחקת עם כל הילדים שהגיעו לשם. לפעמים, בשבתות לאחר התפילה היינו הולכים למשחק של הפועל פתח תקווה לראות כדורגל. השערים היו נפתחים במחצית השנייה, היינו נכנסים וזה היה משש כיף. אמי הייתה לוקחת אותנו בהסעה לבריכת גורדון בתל אביב, עמוסה בסלים. היינו נשארים בבריכה שעות רבות . בילו נוסף, היינו הולכים בשבתות, בעיקר, לגן החיות. הכניסה הייתה בחינם.

החיים לפי דעתי, היו פשוטים. בלי מחשב וטלפונים. רוב הזמן, היינו בחוץ או בחצר הבית. שיחקנו משחקים מגוונים: משחקי תופסת, 5 אבנים, משחקי קלפים, מחבואים ועוד.

היינו ילדים מאוד יצירתיים, השתמשנו בחומרים מבחוץ על מנת לארגן משחקים שונים. לפעמים היינו הולכים לראות סרט בבית קולנוע או הייתה יוזמה של בית הספר להקרין סרטים לטובת לתלמידי בית הספר אחר צהריים. זכורים לי סרטי טרזן ולוסי.

הורי היו אנשים טובים ואוהבים. בבית הייתה משמעת די נוקשה. עזרנו במטלות, הבית הורי לא היו פנויים אלינו הם היו עסוקים בלשרוד ולעבוד קשה. למדנו לבד בכוחות עצמנו ונעזרו בספרייה שהייתה בבית הספר שברחוב פיקה שבו גרתי .

הרבתי לקרוא ספרים מהספרייה. לא היו מותרות, אבל אמי שגדלה בשפע ובנוחות תפרה לנו שמלות יפות. נעליים קנינו פעמיים בשנה: בראש השנה נעליים שהיו טובות לחורף. היו לנו מגפי גומי לחורף ובפסח קנו נעליים לקיץ כמובן שהעברנו נעליים לאחים ולבני הדודים אמי הבשלנית בישלה כל היום אוכל טרי, הייתה בעיית קירור. בשבתות אכלנו סביח ועל הפלטה החשמלית היה סיר של טבית, חמין עיראקי, חצילים מטוגנים וסלטים מגוונים. בחגים משפחתי הייתה מארחת ומבשלת תבשילים שהיו מתאימים לאותו חג לדוגמא: בשבועות אכלו מאפה שנקרא קאהי שנאפה על קמח והמון חמאה ועל זה היו מורחים ריבת מישמיש שאמי הייתה מכינה. דברי מתיקה לא אכלנו כמעט. כי לא היה, רק בחגים.

בית הספר היסודי בו למדתי, נקרא בית ספר "פיקא" בהמשך למדתי בתיכון "שיין" בפתח תקווה הנקרא גם סמינר. רוב בוגרות תיכון זה המשיכו לסמינר למורות וגננות אני המשכתי לבית ספר לאחיות במסגרת עתודה צבאית.

למדתי בבית ספר מקצועות רבים ומגוונים. זכורה לי החווה החקלאית מחוץ לבית ספר אליה נסענו עם המורה לטבע, גם במחתם בית הספר הייתה גינה ענקית בה שתלו ערוגות של פרחים עבדנו בגינה זו וגם קנינו את התוצרת. אהבתי את שיעורי הספורט הצטיינתי בריצות קצרות, קפיצה לרוחק וכדור ברזל.

הייתה משמעת רצינית ולמורה היה מעמד מאוד חשוב ונחשב דיברו בכבוד, ההורים לא היו מעורבים בבית הספר.

יש לי זיכרונות מופלאים. מורים שראו את עבודתם כשליחות והתייחסו לילדים בכבוד. לעיתים היו  המורים שעשו ביקורי בית. זכורות לי מורות מעטות שהתנהגו בחוסר כבוד. זכורה לי לטובה המורה שושנה, שלימדה אותי בכיתה א וב'. היא אימצה אותי, הרבתי לבלות בביתה עם ילדיה והיו להם משחקים רבים. הם גרו בבית רחב ולקחו אותי איתם לטיולים.

העונשים שהיו מקובלים אז בבית הספר: לכתוב 200 פעם אני לא מפריע בשיעור, הוצאה מחוץ לכיתה, הערה ביומן כללי ואישי, שיחה אם המנהל שהיה מפחיד בעיני הילדים. לפעמים היו מורים שדיברו לתלמידים בצורה לא יפה ומכבדת ולא הייתה מערבות הורים בבית הספר.

בתיכון הייתה תלבושת אחידה. בית הספר סיפק את הבגדים התלבושת בצבעי ירק ירקרק וחצאיות וסוודר ירק ומי שלא היה עם תלבושת אחידה, לא היה נוכח בשיעור. אני אהבתי מקצועות הומניים: תנ"ך, היסטוריה, טבע, דקדוק וצרפתית. בבית הספר היסודי שבו למדתי, למדו אנגלית וצרפתית.

שהייתי בכיתה ו',ז' וח' היו לפעמיים, מארגנים בבתים מסיבות ריקודים עם כיבוד קל כמו כריכונים ,פטל ועוגה

בבית הספר היסודי לא היה חדר אוכל, אבל היה שנים שחילקו בקבוקי חלב לכל הילדים לארוחת עשר היה צריך להביא כריך מהבית.

תנועת נוער: הייתי בתנועת נוער הצופים פעמיים בשבוע בימי שלישי ושבת. מאוד נהניתי שם והכי אהבתי את המשחקים וטיולים. היו חברים מבני השכונה ומבית הספר החברה שלי הטובה נאווה בת יחידה להוריה אביה היה מוותיקי פתח תקווה ואמה ניצולת שואה מרומניה הרבתי להיות בביתם.

הושפעתי מאביה מטוב ליבו הוא היה משמיע לי מוזיקה קלאסית והוא היה היחיד בשכונה שהיו לו מכונית בשעות הפנאי שהיו רבות שיחקו הרוב החוץ שעות רוב לפעמים עד מחשיך חזרנו הביתה אחרי שפרקנו אנרגיות רבות שהתברגתי יותר הייתי ספורטאית מצטיינת בבית הספר התאמנתי בריצה במגרש של הפועל פתח תקווה כסף לא היה לחוגים שהיו מועטים אבל אתאפשר מבחינה כספית

הזוית האישית

סבתא דליה: נהנתי בתוכנית להעביר לנכדתי נועה את סיפור המשפחה שעבר מדור לדור.

נועה: נהנתי לשמוע מה סבתא עברה בילדותה.