מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אפיה, נולדתי בשנת 1942 בטריפולי שבלוב להוריי אברהם וגיטה מבית אפיה שנולדו אף הם בטריפולי, לוב. לצערי, אני לא זוכרת הרבה מהתקופה הזו כי עזבנו את לוב ועלינו לארץ כשהייתי בת 7, אך אני כן זוכרת את שנות ילדותי הראשונות בבית גדול בשכונה עם בני הדודים והיה לנו כיף. הבית היה בבניין של שתי קומות ונהגנו לבלות את רוב זמננו בחצר הבית, כך שלא היינו צריכים לצאת החוצה כדי לשחק ולהנות. היה לנו גם חוף ים בקרבת הבית ובתי כנסת רבים בשכונה. זוכרים לי גם שהיו שם שתי מגלשות יפות שנהגנו להתגלש בהן וטיילנו בחוף הים. אנחנו משפחה גדולה מאוד, לסבתי יש תשעה אחים, חיינו כולם יחדיו ולכן היינו מבלים המון זמן יחד. בלוב למדתי בבית ספר מעורב  ודיברנו בשפה איטלקית וערבית שהגענו ארצה  למדתי בבית ספר עברי את השפה העברית.

העלייה ארצה

כשמלאו לי 7 שנים עזבנו את לוב ועליתי עם הוריי לארץ ישראל. תחילה גרנו באוהלים במעברה שבבית ליד ומאחר שהיינו חמישה אנשים, הוסיפו לנו עוד שתי נערות זרות בנות 17. החוויה לגור באוהל הייתה כמו בצבא, היינו מביאים את האוכל מוכן, היינו יוצאים לברזייה חיצונית כדי לשתות ומקלחת אחת משותפת. לא היו מים חמים.. שלוש מיטות ברזל וארגזים עם בגדים. את האוכל היו מחלקים כמו בצבא ואכלנו אוכל מוכן שחילקנו לנו כגון אורז, תפוחי אדמה, מרק, לחם. כילדים, שגרת היום היתה בעיקר בילוי ומשחקים ברחוב או בבית הספר. נהגנו לשחק תופסת וחמש אבנים, רצנו המון ובכלל שיחקנו את כל משחקי הילדות המוכרים. הלכנו להצגות ולסרטים מעט.. אבל הלכנו והכל ברגל. היו חיים יפים בלי דאגות. החברים שלי היו מאותו אזור בו גדלנו, חיינו יחד, עשינו הכל יחד. כל חברות הילדות שלי שמרו על קשרים הדוקים כל השנים ואנחנו עדיין בקשר קרוב, נפגשות במועדון פה בחולון, ממש כמו משפחה.

באזור שבו גרנו היו גנים ומעונות. הגדולים היו הולכים כל יום לבית ספר אך לצערי לא רכשתי את הכתיבה באופן מלא, רק את הקריאה, כי לא היו לי את התנאים הראויים לכך. בנוסף, זכור לי שהיו נוהגים במעברה לבדוק לנו את הראש ולוודא שאין כינים, בדקו לנו את הציפורניים. לא זכורה לי חוויה קשה, בסך הכל הייתי קטנה, אז הזיכרון בסדר. בשנים מאוחרות יותר עזבנו את בית ליד ועברנו לגור באזור רמלה בבאר יעקב. שם חיינו בצריף וזכור לי ששמרו עלינו שומרים. עד שנת 1969 חיינו באוהלים וצריפים. רק בשנות השבעים נתנו לאבא שלי חנות בחולון שהייתה בחלקה חצי צריף וחצי מבנה ולבסוף נכנסו לגור בדירה.

כנערה זכור לי שהתחלתי לעבוד בגיל ממש מוקדם. לצערי לא הספקתי להיות בתנועת נוער ולא היו לי תנאים טובים ללמוד אז נאלצתי להתחיל לעבוד בגיל מוקדם. יחד עם זאת החיים חלפו לי בכיף, אין לי שום חרטה. במקצועי עסקתי במשק בית וטיפול בילדים ואהבתי את זה מאוד. אבל בנוסף לאהבתי למקצוע של טיפול בילדים היו לי תחביבים. אני מאוד אהבתי ועדיין אוהבת ללכת לים, לבשל, לאפות ולבלות עם חברים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר עמל בחולון, תשפ"ג 2023, בהנחייית המורות המובילות  נטלי גלר ומיכל רז.