מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית אשר מנסור. נולדתי בחיפה בפברואר 1952.

אני הבכורה להורי הצעירים מלכה ואברהם מנסור. ואחות  למשה שנולד ב-1955. כשנולדתי גרו הורי בבית הסבתא – מרים ברחוב יחיאל בחיפה. גרו בבית הזה עוד שלושה אחים של אבא ובן דודי משה שגדול ממני בשנתיים. כשנולדתי רצה בן דודי להחזיק אותי אז הכינו לו בובה ממגבת וציפת כרית.

בגיל שלוש עברנו לגור במעברה סטלה מאריס בכרמל הצרפתי שנקרא "מעון דוד". בגיל שש עברנו לגור בדירה בקרית שפרינצק. חדר שינה אחד, סלון קטן, ומטבח, לארבע נפשות. ההורים ישנו על הספה בסלון ואנחנו הילדים בחדר השינה. למדתי בבית ספר עין הים עד כיתה ח'. במבחן הסקר המליצו לי ללמוד חינוך. כך עברתי לתיכון עירוני ד' ליד סמינר גורדון ולמדתי במגמה פדגוגית בבית ספר שכולו בנות ורק שני בנים.

ב-1971 התחתנו ועברנו לגור באילת. שם נכנסתי כעובדת עירייה לכיתה א' בבית ספר "יעלים". אחרי שנה נפלאה החלטתי ללמוד בסמינר. עברנו לגור בכפר סבא ולמדתי בסמינר בית ברל. חודש אחרי יום כיפור , נולדה ביתנו הבכורה עינת. כשעינת היתה בת כמעט ששלוש, עברנו לגור באופירה, שארם א- שייח בסיני. שם נולדו יעל וגילי. עבדתי בבית הספר במקום. היו לנו מעט ילדים ולכן קובצו כמה גילאים לכיתה.

שנה לפני פינוי סיני, עזבנו ועברנו לגור בקיבוץ מזרע. המשכתי לעסוק בחינוך בסך הכל ארבעים וחמש שנה. עד שהודיעו לי שמשרד החינוך לא מעסיק מעבר לגיל שישים ושבע.

ב-1987 נולדה ביתנו הרביעית ענבל, והיא כבר בת קיבוץ אמיתית. אנחנו היינו משפחה נקלטת בקיבוץ. בקיץ הקרוב נציין ארבעים ושלוש שנים להיותנו בקיבוץ.

גם בפנסיה אני מתגעגעת מאד לעבודתי בבית הספר. אני נוסעת לבית ספר "אופקים" יום בשבוע להתנדב ועוזרת לילדים בלמידה. אני מאד אוהבת לטייל למרות שאני סובלת מכאבי ברכיים. אוהבת לבשל למשפחה ולארח חברים. אני עוסקת ביצירה וציור מנדלות וקוראת הרבה. לא רואה הרבה טלוויזיה וכמה שפחות חדשות. לאחרונה חזרנו בנות התיכון להיות בקשר, לאחר הרבה שנות נתק ואנחנו נהנות ביחד.

סיפורה של תמונה

לאחר מלחמת יום הכיפורים התגוררתי מספר שנים באופירה (שארם א- שייח) התמונה צולמה באפריל 1979 בסנטה קתרינה בעת טיול בית ספרי. בתמונה אני עם כיתתי, כיתה ג' שחינכתי באותה השנה. אחת התלמידות בכיתה הייתה מיטל טרבלסי הזמרת שגם משפחה חיה באופירה (אמו של הזמר מרגי )

טיול בית ספרי לסנטה קתרינה

סיפורו של חפץ- הספר גוזלי

החפץ אותו בחרתי לשתף הוא ספר שנקרא "גוזלי", את הספר קנו לי הורי כשהייתי בת שנה, והוא נמצא ברשותי כבר שבעים שנה. בילדותי לא היו לי בובות ומשחקים, הדבר היחידי שהיה לי הוא הספר. לספר יש כריכה קשה ובתוכו גלויות צבעוניות וגם איורים מיוחדים. אני מספרת סיפורים מתוכו לנכדים שלי, לפעמים אנו מציגים הצגות לפי הסיפורים שבספר. הספר מאוד משמעותי עבורי, גם לבתי קניתי עותק של הספר, במטרה שהיא תעביר אותו לבתה וכך הלאה.

הזווית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בבית הספר העמק  בקיבוץ מזרע בתשפ"ג – 2022