מאגר סיפורי מורשת

החיים בגרמניה

סבתא של סבתא נולדה בגרמניה בשם יוהנטה (אנני) למשפחה אמידה. למשפחתה היתה תחנת הקמח של העיר פרנקפורט. היה לה אח אחד צעיר ממנה בעשר שנים, בשם ארנסט. למרות היותם יהודים, הם לא היו דתיים בכלל.

עם עליית הנאצים הם חיפשו פתרון לברוח מגרמניה. אנני קנתה בית בשוויץ על גבול איטליה ועברה לשם. בזמן ההוא היה אסור ליהודים להוציא כסף מגרמניה. הנאצים לקחו את תחנת הקמח ואנני הצליחה להעביר דברי אמנות כמו תמונות יקרות או מטבעות זהב על שרשרת חבויה במותניה. בהרבה תחבולות התגברה על האיסור להעביר כסף כדי שתוכל להתקיים בעתיד.

באותו זמן אנני נישאה לארנולד ולאחר מספר הפלות נולדה להם בת בשם רנאטה – תחייה בעברית. הזוג לא הסתדר טוב והם התגרשו כשרנאטה היתה בערך בגיל חמש. אנני החליטה שבעתיד היא תגור בפלשתינה וארנולד נפרד ממנה ונסע לארצות הברית.

הדרכון הפלשתינאי של אנני ורשבסקי

החיים בשוויץ על גבול איטליה

אנני ובתה רנטה הגיעו לשוויץ. רנטה היתה בת חמש, ונכנסה לכיתה א', כתה שהילדים בה  היו דוברים איטלקית. רנטה לא ידעה מילה באיטלקית ולקח לה שלושה ימים להבין את המשפט: "איך קוראים לך?".

למרות הכל, רנטה מאוד אהבה את בית הספר ואת האזור. הם גרו בוילה ענקית על ההר ורנטה נסעה ברכבת כל יום לבית הספר ולאחר מכן צעדה ברגל עוד כחצי שעה. לרוב ויתרה על הרכבת הלוך ובכסף שהיא קיבלה עבור הנסיעה קנתה לעצמה סוכריה. כל זמן שהותם בשוויץ, הם זכו לביקורים רבים מצד קרובי משפחה וחברים.

פעם הגיעה אליהם משפחה של חברים כולל שני ילדים ורנטה מאד שמחה, כי הבת בגילה הלכה איתה כל יום לבית הספר. בימי שישי אפשר היה להכניס חברים לבית הספר, ואז האח של החברה הצטרף אליהם למרות שהיה כבן ארבע ומרוב התרגשות עשה במכנסיים.

אנני בינתיים עשתה את ההכנות ונסעה הרבה לגרמניה וגם לישראל להתכונן לעלות לארץ עוד לפני המלחמה. חלק גדול מהרכוש נשאר בגרמניה, כי היה איסור להוציא דברי ערך מגרמניה רק ליהודים. אנני ובתה חיכו עד לאישור היציאה עם אונייה לפלשתינה. היה עיכוב של כשבועיים ואז פרצה מלחמת העולם השנייה וממש בדקה האחרונה הם יצאו לדרך.

וילה בוגוטה

הנוף באורסלינה

החיים בישראל

למרות שאנני רכשה דירה בפלשתינה, בעל הדירה מכר את הדירה למישהו אחר. אנני ובתה התגוררו בינתיים במלון בתל אביב עד שמצאו דירה אחרת ברחוב אדם הכהן בתל אביב. אנני עסקה בסידורים רוב שעות היום ורנטה נשארה בחדר לבדה רוב שעות היום. הזוג שהתגורר סמוך לחדרם הזמין את רנטה לבלות איתם בחדר ולצאת קצת מהבית.

רנטה מצצה אצבע עד גיל מאוחר, ולכן נזקקה ליישור שיניים. אנני לקחה אותה לרופא שיניים. רופא השיניים ד"ר ורשבסקי ואנני התאהבו ולאחר כשנה נישאו.

מורתה החליטה לשנות שמה לרחל, ללא הסכמת הילדה. רחל התקשתה להתאקלם בבית הספר. יום אחד שמה לב שילדים מעבירים פתקים בנושא יום הולדת. רחל החליטה להזמין ילדים מהכיתה ועוד שלוש חברות שלא מהכיתה הוזמנו אף הן. אנני ניסחה הזמנה בצורת "מוזמנים לקקאו ועוגיות". הדבר עורר פרצי צחוק רבים בכיתה, ואף ילד לא הופיע. רחל הסתפקה בשלוש החברות הטובות שלה שדיברו איתה בגרמנית. הן זללו את כל הממתקים ולקחו את כל הפרסים.

הילדים לעגו לה ולמבטא ולביגוד שלבשה. פעם היה עליה לדקלם בעל פה שיר בעברית. בגלל המבטא הזר כל הכיתה התפקעה מצחוק והמורה לא הפסיק אותה עד סוף הדקלום.

לקראת התיכון, רנטה החליטה לצאת מהבית לפנימיה חקלאית בפרדס חנה, כיון שאהבה מאד טבע וחיות היא מאד השתלבה שם ונהנתה שם מכל רגע. היא גם הצליחה בלימודים וגם מבחינה חברתית.

יום אחד רחל (רנטה) וחברה החליטו לנסוע לצפון הארץ בטרמפים. בעודן צועדות באזור פרדסים, החלו שני ערבים לעקוב אחריהן. הם ניסו להתעלם, אבל הבחור הגבוה תקף את רחל והנמוך יותר את חברתה. דבר ראשון גנבו להן את השעונים ואת תיקי הגב שהיו עליהן. רחל החלה לחנוק את התוקף והבריחה אותו, וחברו שראה אותו בורח נמלט גם הוא כשבידם השעונים והתיקים. הם הגיעו לקרובי משפחה וסיפרו את הסיפור ומשטרה לכדה אותם באזור.

רחל התגייסה לצבא ושירתה בתל אביב. באחת הפעמים שמעה על טיסה צפויה וביקשה להצטרף. הטייס עשה סללום באויר והיא מאד נהנתה מהחוויה. בפעם אחרת נסעה לאילת עם כמה קצינים וחיילים. הם הגיעו בג'יפ לאילת וטיילו הרבה. רחל לא ידעה שצריך לשתות הרבה מים בחום והרגישה רע, כנראה מהתייבשות. את הדרך חזרה עשתה בטיסה, כי לא היתה מסוגלת לדרך ארוכה ומייגעת. בבית שתתה הרבה והתאוששה.

בעודה משרתת בקריה בתל אביב נפגשה רחל עם יוסף קדרון, ששרת כקצין בחיל המודיעין. הוא היה מבוגר ממנה ב 12 שנים והם החלו לצאת ובשנת 1951 נישאו. היא ניסתה להזמין את אביה לחתונה (האב ממנו אימא שלה התגרשה), אבל היו לו רק תלונות והוא החליט לא להגיע.

יוסף ורחל רכשו בית של שני חדרים בצהלה שהיתה שכונה של אנשי צבא קבע.

רחל למדה צילום ונשלחה למשימות שונות בארץ. בין היתר לצלם את פתיחת מחלקת היולדות בבית חולים מאיר בכפר סבא. היות והיתה בשלבי הריון, האחיות ניסו לשכנע אותה שתעבור בדיקות לפני לידה למרות שהיתה רק בחודש חמישי. פעם נשלחה לצלם משחק כדורגל בין שני כפרים ערביים. באמצע המשחק שתי הקבוצות רבו ודהרו לעברה ומאז היא הפסיקה את הצילום.

בתאריך 20.9.1951 נערכה החתונה בתל אביב. הקשר בין רחל לאביה היה מנותק רוב הזמן, ובנוסף הוא לא הגיע לחתונה שלהם. 16 שנים לאחר מכן הוא הגיע עם אשתו השנייה לישראל ורחל ויוסף אירחו אותם והכירו להם את הילדים יורם בן 9 ודניאלה בת 14.

אנני ובעלה השני החליטו לעזוב את תל אביב ורכשו בית בהרצליה. הם החליטו לפתוח משתלה והיו בין הראשונים בארץ שהיתה להם משתלה. הם סיפקו את העציצים לבתי המלון החדשים על חוף ים הרצליה כמו אכדיה ומלון השרון.

יוסף היה קצין במודיעין ורחל עדיין עסקה בצילום. אנני ובעלה השני קנו בית בהרצליה ועזבו את תל אביב. לאחר כשנתיים נולדה ליוסף ורחל בת בשם דניאלה ולאחר כארבע שנים נולד בן בשם יורם. רחל מצאה עבודה כסגנית מנהלת מלון הוד הרצליה. היא מאד אהבה את העבודה.

בשבתות המשפחה היתה נוסעת לטיולים רבים. לעיתים לחברה של רחל בנס ציונה. בנס ציונה היתה חברת ילדות של רחל מבית הספר החקלאי בפרדס חנה. לימים זכה בעלה פרופסור נחום קידר בפרס ישראל על פיתוח עגבניות השרי שיש להן עמידות רבה לאורך ימים. לעיתים  ביקרו קרובי משפחה בקבוץ רבדים ובשאר הזמן היו מבלים הרבה בבריכה החדשה שנוסדה בצהלה.

באחד הימים נשמע קול יריה והתברר שבנו של אריק שרון -גור שרון- נהרג כתוצאה ממשחק בכלי נשק. עד היום קיימת בצהלה ככר לזכרו.

דניאלה יזמה משחקים שונים וביניהם גם תערוכת ציור: יום אחד החליטה לערוך "תערוכת ציור". כדי שיגיעו ילדים מהשכונה, היא הבטיחה להם כיבוד קל ומיץ פטל. כשהגיעו הילדים הסתבר שדלת הכניסה היתה נעולה. אחת החברות שהיתה מאד גבוהה וגמישה הצליחה לטפס ולהכנס דרך החלון ואז פתחה את הדלת לכל השאר.

אירוע אחר היה תאטרון בובות. כמובן שגם כאן הובטח לילדים כיבוד קל ומיץ פטל. לאחר כרבע שעה ששהינו בחוץ החלה רוח חזקה והעיפה את כל קופסאת הקרטון ששימשה כתפאורה לתאטרון הבובות.

כשדניאלה היתה בת 14 פרצה מלחמת ששת הימים. בבית הספר עסקו באיטום חלונות ובבית, אביה חפר שוחה בחצר שתהיה להגנה בזמן האזעקות. היא מספרת: "הרגשנו מתוחים לקראת מלחמה היות והכוחות עמדו זה מול זה וכולם חיכו שחלילה תפרוץ מלחמה". לאחר כשלושה שבועות תקף חיל האויר של צה"ל את חיל האויר המצרי והשמיד אותו כליל. כך נפתחה הדרך לנצחון ישראלי מזהיר על צבאות ערב. בסופה של המלחמה שנמשכה 6 ימים  היו בידינו שטחים של כל מדבר סיני, רמת הגולן שנכבשה מהסורים וירושלים המזרחית עם כל הגדה המזרחית. ישראל זכתה לתהילה בכל העולם בשל הנצחון המזהיר והמהיר.

אנחנו שהיינו תחת אזעקות ומפוחדים שמחנו מאד כשיוסף אבא של דניאלה חזר מעבודתו בצבא וסיפר על הנצחון על שדות התעופה. כמו כן הלך להרגיע את השכנים.

לאחר סיום לימודיה בתיכון, דניאלה התגייסה לחיל המודיעין ושירתה בקריה. מיד עם שחרורה מהצבא פרצה מלחמת יום כיפור. קולות כלי רכב ברחוב היו מאד מיוחדים ביום כיפור.

דניאלה שקיבלה טייפריקורד (רשםקול) הקליטה מיד את חדשות השעה 14.00 ב 6.10.73.  הבנו שהאויבים התקיפו אותנו במפתיע, לא מוכנים בכלל. המצב היה קשה. אחד מחבריה לכיתה בשם דני אוברלנדר נהרג מיד עם פרוץ המלחמה באזור הצפון. לאחר המלחמה היתה אוירה קשה מאד. הפגנות רבות נגד הממשלה. הדיחו (לאחר ועדות חקירה) את כל מי שהיה קשור למלחמה.

דניאלה למדה עבודה סוציאלית בירושלים ובשנה השנייה הכירה את צביקה (פרלמוטר) פורת ונישאה לו. צביקה היה מהנדס מכונות שלמד כעתודאי בטכניון. החתונה נערכה במלון מגדל דניאל בהרצליה בתאריך 15.12.76. דניאלה עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין וצביקה שרת בצבא קבע. התאומים עידן ושרון נולדו לאחר כשלוש שנים, בשנת 1979. אחיהם אסף נולד בשנת 1983.

עידן שרון ואסף גדלו בהרצליה. למדו בתיכון בעיר וכל אחד הצטיין בתחומו. שרון שאהבה שפות למדה באוניברסיטה אנגלית ותקשורת וגם עשתה תואר שני בהצטיינות. עידן למד הנדסה תעשיה וניהול והגיע לעבוד בחברת פייסבוק. אסף למד לימודי מזרח אסיה, נישא לבחורה יפנית, ועובד בהייטק. שרון הכירה את גד והם נישאו בשנת 2009.

 עידן שרון ואסף

בשנת 2011 נולדה לשרון וגד אביגיל הבת הבכורה ולאחר מכן נולדו לשרון עוד שתי בנות – אלמה ואלינור.

גם אסף וקוזואה היפנית נישאו ונולדה להם בת בשם קארין.

הזוית האישית

סבתא דניאלה: במפגשי התכנית נכדתי אביגיל למדה על ההיסטוריה המשפחתית שלנו.