מאגר סיפורי מורשת

סבתי מאיה קמפה אהרון נולדה בשנת 1961 בעיר קוטאיסי שבגיאורגיה.

קוטאיסי נחשבה כעיר מפותחת, עיר בילוי המתאימה לתיירים והתבלטה בייחוד במסחר. עיר זו נמצאת במקום השני בגודלה וחשיבותה אחרי טביליסי.

ילדות בגיאורגיה

ילדותה של סבתי הייתה ילדות מאושרת. הוריה תמכו בכל דבר שחפצה, והיו מלאי אהבה וחום. היא תמיד הייתה מוקפת בחברות. אביה היה סוחר גיאורגי, אימה הייתה עקרת בית שהגיעה במקור מלטביה. סבתי למדה בבית ספר רוסי מכיוון שאימה רצתה שתלמד רוסית ותשלוט בשפה. לא חסר לה דבר והיו לה המון משחקים, שאותם שיתפה עם חברותיה, הוריה היו מסודרים מבחינה כלכלית ולכן היה להם כל שרצו.

סבתי נולדה להורים ציונים אשר השתוקקו לחיות מארץ ישראל, אף על פי שמצבם הכלכלי והחברתי היה נהדר בגיאורגיה, חלומם היה לחיות בארץ היהודים. באותה תקופה היה בלתי אפשרי לעלות לישראל מגיאורגיה, כיוון שהקומוניסטים שלטו ולא אישרו עליה לארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל

רק בשנת 1971 נפתחו השערים לארץ, אך רק האוליגרכים, והעשירים ביותר יכלו ליישם את העלייה. בשנת 1972 אביה קיבל היתר לעלות לישראל עם משפחתו, והם נאלצו לעלות עם מספר נוסף של משפחות בדרך ארוכה שעברה במספר מדינות באירופה. התחנה האחרונה לפני הארץ, היתה בווינה שבאוסטריה שם שהו כשבוע ימים, ולבסוף הגיעו לארץ.

בתחילה הציעו להם לגור בעפולה, אך הוריה החליטו שהם מעדיפים להתגורר בעיר נהריה, כיוון שחלק ממשפחתם כבר הגיעו לנהריה, ולכן רצו להיות בקרבתם והעיקר בארץ ישראל.

אביה החל מיד לעבוד בעבודה הראשונה שהוצעה לו. אימה החלה ללמוד עברית באולפן כדי להתאקלם. סבתי החלה את שנת הלימודים הרביעית – בכיתה ד' ובו בזמן למדה עברית כמו אימה באולפן. תחילה נקלעה לקשיים בבית הספר כפי שצפתה, אך לא ידעה כמה קשה יהיה לה חברתית.

קשיי הקליטה בארץ

לפתע מצאה עצמה מתמודדת עם קשיים שלא הייתה רגילה אליהם לפני כן בחייה, כמו קשיים כלכליים, קשיים שראתה שהוריה התמודדו בהם, קשיים חברתיים, ולימודיים. הילדים הישראלים היו שונית בתכלית ממה שהכירה, הסגנון והגישה שהיו להם לא דמו למה שהכירה, ולהיפך היא הייתה בעיניהם זרה ושונה. הילדים החלו לצחוק עליה ולבייש אותה, היא חשה בודדה. כמו כן, לבושה היה שונה מסגנון הלבוש הצברי הישראלי, בגדיה היו חגיגיים מידי, פפיונים ושמלות מלמלה, בניגוד לביגוד היום יומי הישראלי. היה לה קשה והיא נפגעה מההלצות של שאר הילדים.

סבתי לא אמרה נואש, והחליטה ללמוד עברית בכל הכוח, ולהתאים את לבושה כדי להתאקלם. היא הייתה נחושה בדעתה להצליח, ולאחר זמן מה, אף הפכה למצטיינת הכיתה, והגיעה להישגים מרשימים. בו בעת התקבלה גם חברתית והשיגה לעצמה חברות וחברים שיעמדו לצידה.

לסיכום: זה הסיפור על סבתי ומשפחתה, על אהבתם לארץ ישראל, כיהודים ציונים שחיו בגיאורגיה, ועל הקשיים שחוותה כעולה חדשה. סיפור זה מעיד על כוח הרצון החזק, הנחישות וההתמדה שהיו לה להצליח בחיים ולהגיע לפסגה.

הזווית האישית

אליאן: דרך תכנית זו סבתי קיבלה הזדמנות לספר לי פרטים נוספים על ילדותה ועלייתה לארץ ישראל, ועל אהבתם שלה ושל משפחתה לארץ. היא שמחה שיש לה אוזן קשבת ושמתעדים את עברה. היא נהנתה להזכר בכל מה שעברה בחייה ולראות את הדרך והשינויים שעברה, על האנשים שהיו בחייה ועל ארץ מולדתה שבה נולדה וגדלה. אני מאחלת לסבתי שתמשיך להיות חזקה נחושה ועם כוח רצון כפי שהייתה כל חייה.

סבתי מאיה מאחלת לי שגם אני אהיה חזקה, כדי שאוכל להגיע רחוק בחיים, ושאגשים את כל חלומותיי. בנוסף הדגישה שאם אחווה קשיים, שאזכור שאלו רק רגעים וכל מכשול מחשל, ויעצב אותי בעתיד להיות נחושה וחזקה יותר.