מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי אדמונד שמש אני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדי עמרי פנחס.

נולדתי בעיראק, בבגדאד, בשנת 1950. חייתי שם רק עד גיל 18 שעות. כשהייתי בן 18 שעות הוריי ואני עלינו לארץ, לא רק מבחירה שלנו. כאשר נולדתי, ראשי המחתרת של עיראק גנבו אותי ואת משפחתי, כדי להעלותנו לארץ. הגענו למחנה שער העלייה, (עתלית), ומשם המשכנו לבאר שבע. אינני זוכר הרבה מהמחנה אבל מה שהיה הכי זכור להוריי הוא הקור העז שהיה במחנה והצפיפות עם כל שאר העולים החדשים. כאשר הגענו לבאר שבע, התמקמנו במחנה אוהלים שהיה בדרך חברון מול השוק העירוני בבאר שבע. לא היה לנו דבר, אני הייתי רק בחיתול, אמי הייתה עם חלוק ואבי היה עם חליפה, לכן היה לנו מאוד קשה להתנהל ללא כסף, ללא בגדים, ללא אף אחד. היינו עניים, לא הכרנו את השפה, את התרבות, הרגשנו לא שייכים ומאוד בודדים.

כעבור כמה שנים, אני ומשפחתי עברנו לדירה של 32 מטר רבוע בשכונה א', באותו זמן חיינו שש נפשות בבית, אני, הוריי, אחי, ואחיותיי הקטנות, היה צפוף נורא ולא היה מספיק כסף לאוכל ומותרות. הוריי יצאו לעבודה מבוקר עד ערב ואני ואחיי בילינו את רוב היום לבדנו, אך למרות התנאים הללו  הצלחנו למצוא את הדברים הטובים.

כל יום אחר הצהריים היינו יורדים לשחק עם החברים במגוון משחקים כגון: מחבואים, שבויים, כדורגל שבע אבנים ועוד…הקשר הטוב והחברות ביני לבין אחי ואחיותיי גרם לכך שלא הרגשנו בודדים וצברנו יחד חוויות משותפות שלנו. דרך אגב הקשר הזה נמשך עד היום.

בגיל 12, בפעם הראשונה בחיי, ראיתי מכונית חדשה, שנת 1962 ומאז שראיתי אותה ממש התאהבתי. תמיד חלמתי שתהיה לי מכונית כזאת ולפני כארבע שנים הגשמתי את החלום שלי וקניתי אוטו דגם 1960, ובכל פעם שאני נמצא בו עולים בי הזיכרונות לתקופות העבר, גם לטוב וגם לרע ובעיקר לזמן היקר עם הוריי ז״ל.

כיום, אני כבר בן 72 עם ארבעה ילדים, עשרה נכדים וארבעה אחים ואחיות. אני ומשפחתי נוהגים לשמור על המסורת של הוריי הכוללת קידוש בכל יום שישי, ובכל חג נפגשים אצל אח או אחות אחר/ת ומציינים את החג ביחד עם כל המשפחה. הכי חשוב מקפידים להיפגש לעיתים קרובות מאוד בהרכב מלא וזה לדעתי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם בגילי.

הזוית האישית

עמרי: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבא שלי. שמחתי לשמוע וללמוד יותר על הסיפור המשפחתי שלו, אהבתי לראות איך בכל קושי ידע לזהות את היפה והטוב, זו תכונה שמאוד מאפיינת אותו ושאני רוצה מאוד לאמץ לעצמי. זה גם יצר יותר חיבור בנינו.