מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי טובה מקונן. נולדתי באתיופיה בתאריך 1.1.1966, גדלתי יחד עם הוריי, גם הם נולדו באתיופיה ליד עיר בשם גונדר.

התחתנתי בגיל 14 משום שזוהי המנטליות באתיופיה, בכדי שהגויים לא יחטפו את הנשים. נולדו להוריי שתי בנות: אני ואחותי. בילדותי ובצעירותיי הייתי משחקת עם האחים שלי וחברות שלי משחקים כמו חבל וחמש אבנים. היינו עוזרות להורים בבית: מביאות מים מהנחל, מבשלות.

העלייה לישראל

בגיל 18 עליתי לארץ כבר כשהייתי נשואה  עם ילד אחד (את ילדיי הבאים ילדתי כבר בישראל). העלייה לארץ ישראל הייתה חוויה לא קלה. מאתיופיה הלכנו ברגל לסודן קבוצות של יהודים, גברים, מבוגרים, נשים וטף. לקחנו איתנו רק דברים הכרחיים כמו אוכל, מים ומעט בגדים. בסודן שהינו כשמונה חודשים, ישנו באוהלים שאנחנו הקמנו ולא היה בית חולים. בזמן הזה, איבדנו הרבה אנשים, משפחה, חברים וילדים. היה פחד גדול משודדים ומחיות רעות. לאחר כל שמונת החודשים הקשים היינו צריכים להגיע ליעד מסוים שם חיכה לנו חילוץ לארץ ישראל.

כאשר הגענו לארץ היה קשה בהתחלה. פיזרו אותנו במרכזי קליטה באשקלון, הסבירו לנו מההתחלה את כל הדברים הפשוטים, כגון: איך מדליקים אש איך מתנהלים בבית ועוד. בנוסף, היה לנו מקום שנקרא אולפן, שם היינו לומדים עברית. לאט לאט התרגלנו ולמדנו בעל פה את השפה.

כיום אני עובדת ניקיון במשרדים (אינני יכולה להמשיך לפרט על כך מסיבות ביטחוניות). יש לי חמישה ילדים: שתי בנות ושלושה בנים. הבת שנולדה לי אחרי בני הבכור התחתנה ונולדו לה ארבעה ילדים, מהם יש לי כיום ארבעה נכדים, מתוכם אליאן (המתעדת את סיפורי) היא הנכדה והאחיינית הראשונה במשפחה. נכדתי אליאן חגגה בת מצווה יחד עם משפחתנו המורחבת, זהו  היה אירוע מאוד חשוב עבורי, מפני שלאחר הרבה זמן שלא היה אירוע במשפחה, בת המצווה של אליאן היווה הזדמנות לפגוש את כל המשפחה שגרה רחוק.

כיום אני אוהבת לעבוד, לעזור לאנשים, לילדים שלי, ולראות את הנכדים שלי. יש לנו מנהג לשתות בונה (כינוי לקפה באתיופיה) עם המשפחה והחברים. בזמן הזה אנו מדברים על השבוע שהיה ועל מה שאנו רוצים שיקרה לנו בשבוע הזה. זה זמן שכל וכל בני המשפחה מגיעים לבית. במשפחתנו יש גם שמלה מסורתית שהעברתי לבת שלי ושבעזרת השם תעביר שמלה זו לנכדותי.

אני רוצה להעביר מסר לדור הצעיר: גם כשקשה, צריך להאמין שהכל יסתדר. בחיים יהיו מצבים קשים וצריך להתמודד בחיים, לא להרים ידיים, כי יהיו מכשולים בדרך ואסור להיכנע להם.

הזוית האישית

סבתא טובה: היה לי מאוד מהנה לספר לאליאן על חוויותי כילדה, על העלייה שלי ומה עברתי כדי להגיע לארץ ישראל. היה לי זמן איכות עם הנכדה שלי והתרגשתי יחד איתה בזמן שסיפרתי את הסיפור שלי.

אליאן הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מסקרן וכיף לשמוע על מה שסבתא שלי חוותה שהייתה נערה ועל כל העלייה שלה, זה היה מרגש מאוד. למדתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם על העלייה שלה.

סבתא ואליאן במסגרת הסיור למוזיאון "אנו"