מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכס בריק נולדתי ב – 1947בעיירה צ'רנוביץ, שבאוקראינה.

צ'רנוביץ היא עיר מחוז בצפון בוקובינה, כיום באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 קילומטר מדרום־מערב לבירה קייב. שטח העיר כ-150 קילומטר רבוע. צ'רנוביץ הייתה למשך כמעט מאתיים שנה בירת החבל בוקובינה תחת שלטון אוסטרי ואחר כך רומני. (ויקיפדיה).

גדלתי והתחנכתי בבית ספר יהודי, ובגיל ארבע עשרה וחצי, סיימתי ללמוד שמונה כיתות.

בגלל הקושי של אימי ומשפחתי, יצאתי והתחלתי ללמוד ולעבוד באודסה. שם התקבלתי לבית ספר מקצועי ושם למדתי מקצוע לחיים. בערבים המשכתי ללמוד בבית ספר תיכון כדי לסיים בגרות, לאחר שסיימתי את לימודי בבית הספר המקצועי , עברתי לעיר בשם צ'רנוביץ שם הכרתי את רעייתי רעיה ובשנת 1971 התחתנו.

החלום שלנו היה לעלות ארצה, ולהקים בית ומשפחה בארץ ישראל. היה קשה מאוד להשיג אשרות עלייה, באותם הזמנים, וכל מי שרצה לעלות ארצה נחשב לבוגד, נידו אותנו מהעבודה ואף אזרחותנו נשללה. באותה התקופה החיים היו קשים באוקראינה. לאחר כחצי שנה, של תלאות, קיבלנו את האשרה המיוחלת, ובשנת 1973 החל מסע העלייה שלנו לארץ ישראל , אני אישתי וביתי התינוקת. ימים שלמים העברנו בתחנות רכבת ובמעברי הגבול. התנכלו לנו על היותנו יהודים שרוצים להגיע לארץ ישראל, עיכבו אותנו, בזזו אותנו והתעמרו בנו ללא חמלה.

לאחר מסע ארוך ומפרך הגענו ארצה, זה היה אחד מרגעי האושר בחיי, הרגע בו חלמתי לעלות ארצה, למקום בו אני שייך, למקום בו אני מרגיש בבית.

עם נחיתת המטוס חיכו לנו מוניות, אשר לקחו אותנו לעיר שבה הקמנו את ביתנו – מגדל העמק.

ההתחלה וההתאקלמות בארץ היו קשים מאוד, וכלל לא פשוטים. גרנו זמן מה בבית ללא חשמל, ואני מיד חיפשתי עבודה, כדי שאוכל לפרנס את משפחתי. יחד עם כל הקושי של עלייתי ארצה, הרגשתי שהגעתי הביתה. פה בארץ ישראל הקמתי בית ומשפחה לתפארת, שאני גאה בה, אשר תמשיך את דרכי ומורשתי .

הזווית האישית

מעיין: אני מאוד נהנתי לשמוע את הסיפורים של סבא אלכס, זו הייתה חוויה מאוד מהנה.