מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי נטשה אני בת שישים וחמש ואני גרה בנוף הגליל. נולדתי בקרים, שבאוקרינה בשנת 1958 ועליתי לארץ ב1991 בגיל שלושים ושלוש.

המסע לארץ ישראל

ביום שיצאנו מאוקרינה לכיוון יוון, ברכב הרגשתי שמחכים לנו חיים חדשים. הסיבה שהחלטנו לעלות לישראל הייתה, שרצינו עתיד טוב יותר לילדים שלנו, כי בשנת 1991 באוקרינה היה ברבה פשע, ותנאי המחייה היו  מאוד קשים. יצאנו במשאית ומיניבוס , היינו שלושה עשר איש, מבוגרים וילדים יחד, וממש התרגשנו.

כעבור שבוע הגענו ליוון עייפים ומותשים, לאחר לילות ארוכים וקשים במשאית. ביוון לא היה לנו מלון, או מקום לישון בו. אבל הייתה בעיה הרבה יותר גדולה: לא היו לנו כרטיסים למעבורת לישראל. שהינו ביוון עוד שבוע, ואז אולג (בעלי) וריטה (גיסתי) הלכו לסוכנות היהודית וקיבלו את הכרטיסים.

במעבורת היה לנו ממש קשה – לא היה לנו כסף לקנות אוכל, ולכן נאלצנו לאכול במשך שלושה ימים רק בשר מיובש, ריבת חלב ולחם. לי היה קשה במיוחד, כי עם כל האתגרים של המסע וההתחלה החדשה, נפרדתי מאבא שלי שהחליט להישאר בביתו באוקרינה, וראיתי אותו רק עוד פעם אחת בחיים. שמרתי איתו על קשר במכתבים ושיחות טלפון ובהמשך השנים גם בשיחות וידאו.

ביום השלישי לשייט ראינו באופק את ישראל, את אורות חיפה והתרגשנו מאוד. שמחנו ושרנו. לארץ הגענו באונית המעפילים  סילבר פאלומה.

ב-27.10.1991 הגענו לנמל חיפה ומצאנו את ביתנו החדש בקרית אתא. קִרְיַת אָתָא היא עיר במחוז חיפה בישראל, והגדולה בערים המרכיבות את אזור הקריות. היא הוקמה בשנת 1925 והוכרזה כעיר בשנת 1969. יעקב פרץ הוא ראש העירייה מאז 1996. (ויקיפדיה).

הזווית האישית

בר: היה לי כיף לעבוד עם סבתא ולשמוע את סיפור העלייה שלה מאוקראינה לישראל ועל החיים שעברה.