מאגר סיפורי מורשת

סבתא נקראה על שם של פרח  – אזליה, ועל שם סבתא של סבתא שלי. קוראים לה בישראל אלה ובלטביה אזליה. היא נולדה בתאריך  20.6.50 . סבתא שלי נולדה באוקראינה בברית המועצות בעיר צ'רנוביץ'. בגיל שנה היא עברה לריגה, לטביה ומשם עלתה בגיל 20 לארץ ישראל, בשנת 1971.

ריגה היא עיר מאוד יפה ושוכנת על חוף הים הבלטי, אז היתה שייכת לברית המועצות. היא גרה בדירת שלושה חדרים במרכז העיר, הדירה הייתה מאוד מרווחת ומסודרת. הנה תמונה שלי מבקר בבית שלה בשבוע האחרון בזמן שהשתתפתי בתחרות ג'ודו בעיר ריגה.

אני מבקר אצל סבתא

לאבא של סבתא קראו שלום וברוסית סמיון, הוא היה מהנדס וחוקר היסטוריה. הוא ידע הרבה שפות, גם עברית על בוריה. מגיל 20  הוא נלחם במלחמת העולם השנייה עד הנצחון על גרמניה. שמה של אימא של סבתא היה מרגו, היא נולדה ברומניה. היא היתה עקרת בית וגידלה את שלושת הילדים. לסבתא יש שני אחים: ליאון וג'נה, שניהם צעירים ממנה. בבית דיברו יידיש ורוסית ולכן סבתא למדה גם לדבר ידייש. הם מאז ומתמיד רצו לעלות לארץ ישראל, אך בברית המועצות זה נחשב לבגידה במולדת וכמעט בלתי אפשרי ולכן חיכו הרבה שנים עד שהצליחו לעלות לארץ.

חוג החברים של סבתא והמשפחה היה מורכב מיהודים וקצת רוסים. סבתא שלי סיימה תיכון ואוניברסיטה בריגה. סבתא אהבה לנגן, לצייר ולקרוא ספרים, בבית הספר אהבה ללמוד ספרות ומתמטיקה אך לא אהבה היסטוריה. היו לה חברים שעד היום היא בקשר איתם, חלק גרים בריגה וחלק בגרמניה. בכל קיץ המשפחה הייתה נוסעת לעיר נופש ליד ריגה ומבלה שם את חודשי הקיץ. שם היא הייתה הולכת לים ורוכבת על אופניים, בחורף החליקה על הקרח.

ברוסיה לא היו שמות לבתי הספר אלא מספרים, סבתא למדה בבית ספר מס' 15, מכיתה א' עד יב'. היא למדה את כל המקצועות חוץ מעברית, היא היה תלמידה טובה והצטיינה במתמטיקה ופיזיקה וספרות. לבית הספר לבשה חצאית וחולצה כחולה, הבנים היו לובשים חליפה עם מעיל, ז'קט ועניבה. הייתה שם משמעת מאוד חזקה, לא היו מתפרעים בכיתה כמו היום. בבית הספר היו לוקחים אותם לטיולים, הצגות וסרטים.

העלייה לישראל

בשנת 1971 עלתה כל המשפחה לארץ ישראל, לאחר שסוף כל סוף קיבלו את אישור היציאה המיוחל. באותם זמנים בברה"מ לא אישרו לאף אחד לעזוב את המדינה, ובמיוחד לעזוב לישראל. הם הגיעו לאולפן בטבריה וכעבור חצי שנה עברו לקריית – אונו. סבתא די מהר למדתי עברית, אחר- כך תכנות מחשבים. את סבא חיים, בעלה, הכירה בעת לימודים משותפים בעיר באר שבע. הם הקימו משפחה, נולדו להם שתי בנות – והצעירה, שלומית, היא אימא שלי.

הזוית האישית

סבתא אלה: שמחתי לספר לנכדי עומר את סיפור חיי נהנתי מכל רגע.

עומר: נהנתי לשמוע את סיפור חייה של סבתי ואת כל המסע שעברה עד שהגיעה לארץ.