מאגר סיפורי מורשת

סבתא אוה מספרת על המסע לישראל

נולדתי בבודפשט בהונגריה שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. מהמשפחה של אבי נשארו רק סבא וסבתא. המשפחה הקרובה של אמי ניצלה ברובה והם תכננו לנסוע לישראל. הוריי פחדו לצאת לדרך בגלל שהיתי תינוקת והדרך הייתה מאוד מסוכנת. בנוסף, מדינת ישראל הייתה תחת השלטון הבריטי והם הגבילו את עליית היהודים לישראל. הוחלט שהמשפחה כולה סבא וסבתא, חמישה אחים ונכד יצאו לדרך ואנחנו נצטרף ברגע שאגדל קצת והמצב בארץ יהיה יותר בטוח.

כעבור זמן קצר הונגריה הצטרפה לגוש הקומוניסטי והגבולות נסגרו, כך ביליתי את ילדותי עד גיל עשר בבודפשט. מעבר להיותי יהודייה, לא ידעתי דבר על ישראל ועל היהדות. חברותי היו נוצריות והן שיתפו אותי בכל החגים היפים של הנוצרים כמו חג המולד.

בשנת 1957, ההונגרים מרדו במשטר הקומוניסטי ובמשך כמה חודשים היה אי סדר בכל המובנים. בתי הספר ומוסדות הממשלה לא תיפקדו כלל. אנשים רבים ניצלו את המצב כדי לברוח לאוסטריה. מאות אלפי אנשים הצליחו לברוח. הוריי גם הם ניצלו את הזדמנות הזאת. נסענו עם רכבת עד לעיירה שקרובה לגבול ושם הצטרפנו לקבוצה עם מדריך. הלכנו ברגל כל הלילה בשדות עד שהגענו לצד האוסטרי.

הגענו למחנה פליטים ענקי עם המוני אנשים. למזלנו אנשי הסוכנות היהודית אספו את היהודים. העבירו אותנו למלון קטן ונחמד בפרברי וינה כהכנה לעלייה לארץ. אבי לא רצה לעלות לארץ הוא רצה לנסוע לקנדה ואימא שלי רצתה לעלות לארץ ולהתאחד עם המשפחה. כולם חיכו לנו בכיליון עיניים. היינו באוסטריה שלושה חודשים. בסופו של דבר בלחץ מצד אימא שלי והסוכנות היהודית אבא שלי השתכנע לעלות לישראל.

יצאנו לדרך עם רכבת מוינה לגנואה שבאיטליה. באחת התחנות בדרך ירדנו, אבא שלי ואני לעשות סיבוב. בינתיים העבירו את הרכבת לצד אחר של התחנה ורק במזל לא נשארנו מאחור בלי לדעת מילה באיטלקית. בגנואה עלינו על אונייה לישראל. בדרך הים היה סוער וכולם קיבלו מחלת ים חוץ ממני ומאבי. הגענו לנמל חיפה ושם חיכו לנו כל המשפחה סבא סבתא וכל בני הדודים.

כמה חודשים לאחר שהגענו היה חג פסח. בשבילי זו הייתה פעם ראשונה שראיתי חג יהודי. סיפרו לי על המצות ועשר המכות וחצית ים סוף, הכול היה חדש ומוזר בשבילי. נהניתי מהמשפחה ובני הדודים.

לאחר סיום בית הספר התגייסתי לצבא. שירתי בשלישות הראשית ברמת גן. שם הכרתי את בעלי כשהוא עבר לשם בגלל פציעה. אחרי תום השירות בצבא עבדתי בהנהלת חשבונות, ועסקתי בציור בשעות הפנאי.

התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים, שני בנים ובת. עברנו לגור ברמת השרון.

התחביבים שלי הם קריאה ציורי ויטראז' וקרמיקה.

יש לי זיכרון מקריאת הספרים, כשהיינו בדרכנו לגבול באוסטריה לקחנו איתנו תיק קטן ומעט חפצים. אני לקחתי בתיק ספר עב כרס וכבד שנקרא:" אייבנהו" במהלך הנסיעה ברכבת קראתי בספר ללא הפסקה. לצערי, הספר נעלם במסע ואינני יודעת כיצד. אני משערת שאמי, אילונה הצליחה להעלים אותו כי הוא היה כבד מאוד.

אילונה אימא של סבתא אוה

הזוית האישית

הנכד איתי: נהניתי מאוד להשתתף עם סבתא שלי בתוכנית הקשר הרב דורי. כל שבוע נפגשנו ובכל פעם התפעלתי מחד מהסיפור של סבתא. למדתי את הדרך שסבתא עברה עד שהגיעה לישראל ושהיא הכירה את היהדות רק כאשר הגיעה לישראל.

סבתא אוה: אני תמיד נהנית מהמפגשים עם איתי. המפגשים בתוכנית הקשר הרב דורי היו מנהנים במיוחד.