מאגר סיפורי מורשת

רקע וילדות

שמי טגה יתברק נולדתי בשנת 1934 וגדלתי באתיופיה בכפר ששמו ווגרה. לאמי קוראים גססו ולאבי איילין, יש לי חמישה אחים. משפחתי חיה בכפר, הייתה במצב כלכלי טוב עבודתם העיקרית הייתה גידולים חקלאיים, גידול ושמירה על חיות רפת או מרעה. חיינו ללא משאבים אלקטרוניים והשתמשנו בעיקר באש וגז.

לא למדתי בבית הספר ובנעורי (גיל 15 כנהוג בכפר) התחתנתי עם טספה ולו הבאתי שני בנים הבכור (אגמסה) נעדר לאחר שהתגייס לצבא (באתיופיה מקרים כאלו היו שכיחים, בעקבות כך שלא הייתה דרך תקשורת) ובני השני (צקולה) נפטר לאחר חתונתו ולידת בנו.

נישואין וחיי משפחה

לאחר הולדת בני, בעקבות קושי עם בעלי התגרשתי ממנו וכמה שנים לאחר מכן הכרתי את אדמסו במקריות בשוק בגונדר (חייתי בכפר, אך לעיתים הגענו לעיר הקרובה-גונדר) לאחר שחיזר אחרי התחתנתי איתו. בדומה לי זאת היתה חתונתו השנייה והיו לו כבר שני ילדים – למלם ומניצ'יל. אימצתי את ילדיו והתייחסתי אליהם כמו לילדי הביולוגים. אני ואדמסו התחתנו בעיר גונדר וכשהייתי בת 40 נולדה ביתנו הראשונה המשותפת דסש-הדס. אחריה נולדו סמדר (ספישוורק), יעקב (גלאגאי) ובין הזקונים ברוך (מולוקאן).

כאשר עברתי לעיר הפכתי לעקרת בית ובעלי אדמסו היה המפרנס היחיד. הוא עבד בתחום המשפטים, כך שכל ילדי זכו להשכלה בבית ספר עוד לפני שעלו לארץ.

עלייה לארץ ישראל

במהלך חיינו באתיופיה הסתרנו את היותנו יהודים בעקבות חשש לחיינו והחשש מפגיעה בעבודתו של בעלי שהיה המפרנס היחיד. לפני העלייה לארץ התחלנו למכור את חפצנו כדי להרוויח כסף למסע לארץ ולחיים החדשים שמצפים לנו. תחילה בעלי לקח את הילדים הגדולים יותר מגונדר לאדיס אבבה בגלל החשש מגיוסם לצבא (הסיכויים לחזור לאחר הגיוס היו קלושים והגיוס נעשה בכפייה). לאחר מכן הוא חזר כדי לקחת אותי ואת הילדים הקטנים יותר לאדיס אבבה ומשמם בשנת 1991 במבצע שלמה אני ומשפחתי עלינו לארץ.

לאחר העלייה הועברנו לטבריה, שם גרנו במשך שנה וחצי במלון "טבריה". מטבריה עברנו למזור קרוונים שנמצא אחרי ראש העין ושם גרנו במשך שנתיים ולבסוף אני ומשפחתי קיבלנו מ"עמידר" דירה בפתח תקווה, בה אני ובני הקטן חיים בה עד היום. בנוסף, לאחר העלייה הינו באולפן בו למדנו עברית.

עליתי לארץ בגיל לא צעיר ונתקלתי בקשיים רבים – קושי בהסתגלות לחברה החדשה, לשפה ולכל החיים החדשים. לאחר העלייה עבדתי במשתלה (שתילת פרחים במושב נחלים) ובעבודות ניקיון.

חלום

כמו כל היהודים באתיופיה חלומי היה לשוב לארץ ישראל ולציון ושם לחיות בשלום עם משפחתי, את החלום הזה כמובן הגשמתי ואני מוקירה על כך תודה.

הזוית האישית

אימא (הדס): שמחתי לשתף את ליעם בעבר המשפחתי, הזוגי והאישי בחייה של אמי. סיפרתי סיפורים שאולי ללא התכנית הזו לא היה יוצא לי לשתף אותם או להיזכר בהם.

ליעם: אני חושבת שזאת הייתה דרך יפה להקשיב ולשמוע סיפורים שונים מהחיים של סבתא שלי גם אם הם סופרו לי על ידי אימא שלי. רציתי להגיד לאימא שלי תודה על זה שמצאה זמן להשתתף ולספר לי בהתעניינות ובצורה מיוחדת את הסיפורים על משפחתי ושורשי.