מאגר סיפורי מורשת

שמי אלמיטו קסאי נולדתי בשנת 1970 לאבי ארדני סבהט ולאמי ומנן סהלו,

נולדתי בכפר "שראיל" אשר בצפון אתיופיה באזור אגאו. יש לי חמישה אחים ואחיות. בילדותי, דיברנו כולנו באמהרית עם הורי ואחיי, והתגוררנו קרוב לעיר "סוקוטה".

אבי היה חקלאי והיה לו עדר צאן. בעדר היו מעל מאה כבשים וכמאה ושישים פרות. כמו כן היו לו חמישים ושמונה כוורות דבורים, ושטח גדול של שדה מלא בחיטה, שעורה, תירס, עצי פרי, וירקות.

אבי היה אחד האנשים המוכרים בכפר, הוא היה בן אדם נדיב, שהיה עוזר לאנשי הכפר במזון, ובגדים, ועזרה כלכלית. במקרה ופגש אדם עני , הוא היה דואג לו.  וכך דאג לכל אדם בכפר שלא יחסר כלום אבי היה דתי, מסורתי שומר מצוות, הוא היה קם בבוקר לפני כולם, כדי לפתוח את בית הכנסת, כי הוא היה הגבאי של בית הכנסת. אמי היית עקרת בית, היא הייתה דואגת לי ולאחי, בזמן שאבי היה עובד את האדמה. היא הייתה מכינה לנו אוכל, והייתה שולחת את אחי הגדול אינגדאו לרעות בצאן עם אבי.

החגים כמיטב המסורת

פסח (פסיקה) – בפסח הנשים היו מנקות את החמץ, ומחביאות את הכלים שנגעו בהם חמץ, ומכינות כלים חדשים מחמר כגון: מחבת, סיר, צלחות וקערות, כוסות. אחר כך הנשים היו מכינות דלי מחמר, כדי להכניס את הקמח הכשר לפסח. ומכינות אוכל לליל הסדר: קיטה (מצה), תפוח אדמה, ביצה, חסה. בליל הסדר היינו עורכים שולחן לכבוד המשפחה המורחבת. הדודים, והדודות, והדודנים והדודניות, היו באים אלינו לכבוד החג.

סיגד– היינו עולים להר הגבוה כשהיינו בצום, והיינו מתפללים לאלוקים, כמו שעשו אבות אבותינו כדי להגיע לארץ ישראל (ירוסלם), כשירדנו מהכפר כולם היו הולכים לביתנו והיו מתארחים ואוכלים. אני ואחותי היינו מתגנבות למטבח, בלי שאמי תדע, כדי לאכול אשל של החג.

בשנת1987, בהיותי בת שבע עשרה, נשאתי לדרבה קסה. בשנת 1990 כל המשפחה המורחבת מצד אבי ואמי, עברה לאדיס אבבה בירת אתיופיה, שמה חיכינו לעלייתנו ארצה, ושם גיליתי שאני בהריון מתקדם, עם בתי הבכורה.

ב -25 לחודש מאי 1991, עלינו על מספר מטוסים (אלה היו מטוסי קרב, ולא היו בהם כיסאות, לכן ישבנו על רצפת המטוס)  לכיוון ארץ ישראל ב"מבצע שלמה" וההרגשה הייתה מתח, פחד, והתרגשות בו זמנית. תוך חמש שעות והמון חששות, הגענו לנמל תעופה בן-גוריון. כשירדנו מהמטוס והבנו שאנחנו על אדמת ארץ ישראל, בכינו, נשקנו את אדמת הארץ, אני זוכרת שאמי התכופפה ונישקה את אדמת הארץ, אני זוכרת גם שאבי בכה והתרגש, והודה לאלוקים שכל משפחתו הגיעו ביחד ולא לחוד. בסופו של דבר, החלום התגשם. נקלטנו על ידי חיילי צה"ל, עברנו סדרה של בדיקות רפואיות וחיסונים. בתום הבדיקות, החלו לשלוח אותנו לכל מרכזי הקליטה הפזורים בכל רחבי הארץ.

אותי ואת בעלי העבירו למרכז הקליטה שבכפר סבא, ולאחר מספר חודשים (5 לתשיעי 91') בתי הבכורה עדנה נולדה, וכעבור שנתיים (21 לתשיעי 93') בתי השנייה איילה נולדה, בשנת 96' אני ובעלי התגרשנו, ואני ובנותיי עברנו לנצרת עילית ( כיום נוף הגליל).

הקשיים והטלטלות שעברנו בדרך היו רבים, אך ההבנה שהגענו לארץ הקודש, ומשפחתי שלמה ובריאה זה הדבר החשוב ביותר. כאם חד הורית היה קשה לגדל את בנותיי, לכן קיבלתי עזרה מהוריי וסביבתי. בשנת 2000 אבי נפטר עקב בעיות בלב. השנים עברו והילדות גדלו ובשנת 2006 אמי נפטרה עקב מחלה נדירה. שנתיים אחרי, מצאתי את עצמי בזוגיות פרק ב', ובתאריך ה 1 לחודש אפריל בשנת 2008 ילדתי את בני אושרי טלהון.

כיום אני גרה בנוף הגליל עם בני, ובתי שגרה בדירה סמוכה אלינו, בתי הבכורה גרה עם בן זוגה בנתניה.

הזווית האישית

 אושרי ואלמיטו: במהלך הכתיבה הצלחנו לגלות את ההיסטוריה על משפחתנו, ולספר על החגים והמסורת.