מאגר סיפורי מורשת

שמי ריבה איסחקוב, הסיפור שלי מתחיל במדינה רחוקה בשם אוזבקיסטן בעיר סמרקנד בשנת 1957. שמי הוא ריבה, אני בת לשני הורים ושמותם היו רעיה ואיליה. היו לי שישה אחים, הייתי האחות הבכורה ואחריי היו: אסתר, אוליה, בלה, רוזה, וסלמון, היינו חמישה בנות ובן. אבא שלי היה עובד בחנות בגדים ואימא שלי הייתה רואת חשבונות.

הבית בו גדלתי היה וילה בעלת שמונה חדרים ובכל חדר היה זוג ילדים, התחלקנו לפי הגילאים. להורים היה חדר משלהם וגם לאחי הקטן סלמון, בכל חדר היו את הדברים הרגילים שהיה לילדים באותה תקופה כמו: צעצועים, בובות, בגדים, מיטה, וארון. החדרים הנוספים היו מטבח, סלון, חדר משחקים, ושירותים. כשהייתי קטנה הייתה לי בובה מיוחדת שהייתי לוקחת לכל מקום, הבובה הייתה דוב שמחזיק קערת דבש והיה לו מחוגה בגב, כאשר הייתי מסובבת את המחוגה הדובי היה אוכל את הדבש. הבובה הזאת הייתה איתי עד גיל שתיים עשרה, בגיל שתיים עשרה היא נאבה.

 מאלבום התמונות בצעירותי

בבית הספר שלי הייתה לי חברה טובה בשם גולה, היא הייתה גבוהה עם שיער שחור ועיניים שחורות, היא לא גרה קרוב אליי אבל עדיין היינו שומרות על קשר בבית הספר. היא הייתה תלמידה טובה וממושמעת. בבית הספר שלי היו פעילויות כמו נשפים ותחרויות ריקודים, ובתחרויות הריקודים היינו רוקדים לשירים הודים ואני ניצחתי מקום ראשון. אז לא היה שמות לבתי הספר, בתי הספר נקראו לפי מספרים, מספר בית הספר שלי היה 21. בזמני הפנוי הייתי משחקת בחבל קפיצה, כדור יד, דמקה או שהייתי יוצאת לשכונה לשחק עם חברים וכדור.

כמה שנים אחרי זה פגשתי את סבא, מרדכי איסחקוב. פעם לא היו אפליקציות להיכרות או דייטים, היה לנו פעם משדך, הוא היה עובר מבית לבית ומפגיש בין אנשים והוא שידך ביני ובין סבא. הוא קבע לנו ארוחה עם ההורים ואחרי זה התחתנו. הבאנו לעולם שלושה ילדים והשמות שלהם הם: אדוארד, אלי, וארתור.

בשנת 1989 עליתי לארץ עם סבא והילדים שלנו. אנחנו יהודים ואני רציתי לגדל את המשפחה שלי במדינה יהודית, בארץ שלנו. עלינו על ידי מטוס והתיישבנו בנתניה. הגעתי לישראל ללא ידע ולו מועט בשפה העברית, הלכתי ללמוד באולפן. היה מאוד קשה להתחיל מאפס, אבל הצלחתי. אחרי שלמדתי את השפה התחלתי ללמוד רפואה, הייתי רופאה במשך שלושים וחמש שנה, ויצאתי לפנסיה.

פעם לא היו את כל הדברים שיש היום, בעבר לא היו לנו מקלחות, התקלחנו בעזרת דלי שאימא שלי חיממה. רק כשהייתי בת שתיים עשרה המציאו מקלחות, ואז לא היה מקלחות עם דושים, היה לנו אמבטיות עגולות, אך גם זה היה התקדמות. לאחר בערך שלוש שנים, כאשר הייתי בת חמש עשרה, המציאו את הטאבון. הוא היה בערך כמו תנור, הוא היה מחובר לקיר והוא היה עגול, הוא היה עשוי מאבנים, הוא היה כמו תנור פיצה. אימא שלי, רעיה, הייתה לוקחת מרדה ומוציאה איתה את האוכל עד שהמציאו תנור.

הזוית האישית

מאי: אני מאוד נהנתי מהתכנית ובעזרתה גיליתי הרבה דברים על סבתא ועל העבר שלה וקיבלתי זמן איכות נוסף עם סבתא שלי.

סבתא ריבה: אני אהבתי את התכנית מאוד, היא נתנה לי הזדמנות להעביר את הסיפור שלי הלאה.