מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה עלתה מטריפולי שבלוב (סבא עלה מפולין בשנת 1957).

בלוב לפני העלייה המצב שלהם היה טוב – בית מסודר, עבודה טובה, הכינו להם מעילים ושמלות לכבוד העלייה. סבתא זוכרת את התקופה הזאת כתקופה הכי יפה. הם באו בגלל אהבתם לארץ ישראל וגם כדי לברוח מהפרעות שעשו ביהודים.

סבתא ומשפחתה הגיעו למעברת אור יהודה אחרי שהיו שלושה חודשים במחנה עולים בחיפה. כל הדודים והדודות של סבתא עלו לארץ עם הילדים. הם עלו באונייה שנקראת גלילי ששטה מלוב לארץ ישראל בים התיכון. הם עלו שמונה נפשות לארץ ועוד אחד נולד בארץ.

הם גרו באוהל שנה ואחר כך עברו לצריף בו גרו במשך 12 שנים. בהתחלה הם חיו בלי חשמל, והיו רק מנורות נפט ופתיליות לתאורה ובישול. מי גשמים דלפו מהגג, הצריף היה מוקף בוץ, ובית הספר היה רחוק, מה שדרש הליכה בחורף ובקיץ ברגל בלי מטריות ומכסי תיק. שירותים ומקלחת היו בחוץ והשתמשו בהם שתי משפחות (בערך 17 נפשות).

ההורים של סבתי מעולם לא התלוננו על המצב כי היתה חשובה להם הארץ. האבא היה מפרנס יחיד ל-9 נפשות ואימא שלה הסתדרה עם כל מה שאבא שלה הביא ותמיד היה להם טעים וטוב והם זוכרים אותה כאהבת ארץ ישראל. הם ישנו יחד כמה ילדים והתכסו בשמיכה אחת כדי שיהיה להם חם והיה כיף ביחד.

אחרי 12 שנה בצריף הם קיבלו זכות לקנות דירה בגבעת שמואל. גם סבא זיגו גר בצריף וגם הם עברו לגבעת שמואל מול הבית של סבתא וככה הם נפגשו. סבא וסבתא היו שכנים הרבה שנים לפני שהם התחתנו. לפני שסבא וסבתא התחתנו, אח של סבא התחתן עם אחות של סבתא, ורק אחרי זה סבא וסבתא התחתנו, ומאוחר יותר הם עברו לערד ושם אמא שלי ודודה שלי גדלו.

הזוית האישית

רעות: מענין היה לשמוע איך הם הסתדרו בעבר בלי טלפון, בלי, חשמל בלי מכונת כביסה תשעה נפשות בצריף. היה לי כיף לשמע על העבר של סבתא.

סבתא שלי אומרת שהיה לה מאוד חשוב לספר לי את סיפור המשפחה ושזה ישאר לדורות הבאים.