מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה פוירשטיין, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורו של סבי, משה איזנמן.

סבא משה איזנמן, נולד בי"ג חשוון תש"ה בעיירה שכוניה שברוסיה. הוריו של סבא, מרדכי ואסתר איזנמן הגיעו לרוסיה מפולין ועברו תלאות וניסים רבים מאוד.

בפולין, המשפחה התגוררה בעיירה קודן נאד בוגין ששכנה על גדות נהר הווג שהיווה גבול בין פולין לרוסיה, בספטמבר 1939, כשהם הבינו שצריך לברוח מפאת המלחמה, הם חצו את הנהר והגיעו לרוסיה. בשנת 1942 נחתם הסכם בין פולין לרוסיה שאמר שכל הפולנים שנכלאו ברוסיה משוחררים. המשפחה החליטה לעזוב את המחנה ועברה ניסים גדולים בדרך. כדי לעזוב את האזור היה צורך לעבור נהר גדול מאוד (כזה שלא ניתן לראות את הגדה השניה שלו), למפקד המחנה היתה סירת מנוע והמשפחה שילמה לו כדי שיעביר אותם את הנהר, אבל מעט לפני שעלו על הסירה היא נשרפה והתוכנית נהרסה.

סבא משה בבית ספר

הם הצליחו לשכנע גוי עם סירת משוטים שיעביר אותם את הנהר אבל בסירה לא היה מקום לכולם – לסבא מרדכי, סבתא אסתר, תמר ולמעט הדברים שהיו להם אז הם השאירו את החפצים בכוונה שלאחר שיחצו הגוי ישוט ויביא להם אותם. היה יום יפה, שמים כחולים ועל הנהר צפו חתיכות של קרשים. פתאום התחלה משום מקום סופה והסירה הקטנה עמדה להתהפך. סבא מרדכי שהיה איש חזק הצליח לתפוס שלושה קרשים ולהצמיד לסירה כך שהיא "הפכה" רחבה יותר ולא התהפכה. לאחר כמה דקות הסופה נרגעה והם הצליחו בניסי ניסים להגיע לגדה השנייה.

לאחר תלאות נוספות המשפחה הגיעה לעיירה שכוניה ששם סבא משה נולד.

ברוסיה הקומוניסטית היו חיים קשים והרבה איסורים במיוחד על יהודים וכמובן שאסור לעשות ברית מילה. לקח הרבה זמן עד שהצליחו למצוא מוהל וכך יצא שעשו לסבא ברית מילה רק בגיל ארבעה חודשים (כמובן שבסתר ושעברה בנס גדול).

בתקופה זאת המשפחה עברה עוד הרבה ניסים ותלאות, הנה כמה סיפורים:

סבא מרדכי וסבתא אסתר שכרו בית אצל גויה בעיירה, סבא עבד בתור פועל פשוט במפעל, היו לו סוס ועגלה שאיתם היה מעביר דברים ממקום למקום. בעלת הבית הגויה ביקשה ממנו להביא לה עם הסוס תפוחי אדמה מהשדה והוא עשה זאת בשמחה. יום אחד כשביקשה שוב שיביא לה תפוחי אדמה, סבא ענה לה שהוא כבר הכין את הסוס למחר (עבודה קשה – צריך לדאוג לסוס, להאכיל ולהשקות אותו, לשמן את הגלגלים, לנקות ועוד) ושיביא לה בשמחה מחר. הגויה אמרה לו – אתה עוד תצטער על זה!

באחד הימים התגלתה גניבה במפעל שבו סבא עבד אז הממשלה לקחה את כל עובדי המפעל לכלא וגם את סבא. סבא ידע שיחקרו אותו וגם את סבתא ואם כל אחד יגיד משהו אחר, הם יכולים לדון אותו למוות. לכן, כשהביאו אותו לבית המשפט וסבתא היתה בקהל הוא צעק לה הוראות מה להגיד על כל מיני חפצים בבית (המעיל הזה מפה, הנעליים מפה וכו'). הרוסים הגיעו לחיפוש בבית ומאחורי הדלת היתה מוחבאת חבית של נפט שסבא הצליח להשיג, בנס הם לא שמו לב אליה ובמזל בעלת הגויה לא היתה שם כדי לספר להם ולממש את הנקמה שלה.

בחיפוש בבית הרוסים מצאו כדור של 100 גר' של צמר, הם שאלו בחקירה את סבא מאיפה יש לו את הצמר והוא ענה שלאבא של אישתו היה בפולין מפעל של צמר (האמת היתה שאלה היו שאריות שנפלו על הריצפה במפעל אבל את זה היה אסור לו לספר כמובן). לאחר מכן, לקחו גם את סבתא לחקירה ובין השאר שאלו אותה על הצמר – האם יש לך צמר בבית? סבתא ענתה שלא.

את סבתא בסוף החקירה ביקשו ממנה לחתום על כל הדברים ואז היא חשבה פתאום לעצמה, למה הם שאלו אותי דווקא על הצמר? אז היא אמרה להם – בעצם התבלבלתי, יש לי צמר בבית, לאבא שלי היה מפעל של צמר בפולין (נס גדול! כמובן שלא היה מפעל כזה) וכך סבא ניצל ולבסוף שוחרר מהכלא.

בשנת 1946 חזרה המשפחה לפולין ובשנת 1949 עלו לארץ במסע שעבר דרך איטליה ועל האוניה "גלילה".

ב – 7 בפברואר 1950, כשסבא משה היה בן חמש, הגיעה המשפחה לארץ בשלום, שנה זו היתה שנה קרה מאוד ואפילו ירד בה שלג בתל אביב! דבר שלא קורה כמעט אף פעם.

מהאונייה הם נשלחו למחנה שער העליה בחיפה ולאחר תקופה וטלטולים הגיעו למעברת "מחנה ישראל" שנמצאת באזור התעשיה האווירית של ימינו. החיים במעברה לא היו קלים, הם גרו בבתים עם גגות מפח מלא חורים, חם בקיץ וקר בחורף, גשם נכנס לבית. סבא מרדכי נסע יום יום למפעל תנובה בתל אביב לעבודה.

למרות הקשיים, התקופה הזאת לסבא משה שהיה אז בכיתה א' וב' זכורה כתקופה שמחה וטובה, הוא נהנה לשחק בשלוליות הגדולות ולצפות ברכבת הקיטור שעברה ליד המעברה.

בכיתה ג' המשפחה עברה לבת ים ושם סבא נשאר עד סוף התיכון. לאחר מכן התגייס לצבא כעתודאי ולמד בטכניון הנדסה אווירונאוטית. כמהנדס בצבא עבד בחברות גדולות בתעשייה כמו רפאל והתעשייה האווירית ולאחר מכן נסע לארה"ב ללימודי המשך באוניברסיטת פרינסטון.

רבקה הכיר כשהגיע לחופשה מהלימודים בחו"ל – ההורים שלה היו חברים של ההורים שלו וכך הם הכירו, התחתנו וחזרו יחד לחו"ל שם נולדו להם שני הילדים הגדולים שלהם.

לאחר חזרתם לארץ, נולדה אימא שלי – ליאת מרים ובהמשך עוד ארבעה ילדים נוספים בלי עין הרע.

כיום סבא כבר בפנסיה, משתדל ללמוד הרבה תורה וגם משקיע, לומד ועוזר לאנשים בתחום הרפואה הטבעית שהוא מאוד אוהב ובו הוא מתעניין כבר שנים רבות.

הזוית האישית

הטיפ של סבא משה לדור העתיד: לא חשוב מה תלמדו ולאן תשאפו, צריך לזכור שאין חשובה כמו התורה, בסוף היא זאת ששומרת עלינו.

הנכדה נועה: היה לי כיף לעשות את עבודה עם סבא שלי. מסר שלמדתי מסבא שלי: אלוקים תמיד אתנו, עושה לנו ניסים ועוזר לנו בכל צעד בחיים.