מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שלמה, אני סבא של יונתן. נולדתי בעיראק, בעיר בגדאד בשנת 1950, עלינו לארץ בשנת 1951.

כאשר הגענו לארץ גרנו במעברה ליד חיפה, אני, הוריי, סבא שלי ושבעה אחיי ואחיותיי. לפני שעלינו אימא שלי, רג'ינה, הייתה עקרת בית, אבא שלי היה סוחר בבגדאד. לאחר העלייה אימא שלי המשיכה לטפל בתינוקות ובילדים הבוגרים, אבי חיפש פרנסה בכל מקום. בהתחלה לא הייתה עבודה. מדי פעם קיבלו עבודה מזדמנת (עבודות דחק) מספר קטן של ימים בשבוע.

ילדותי הייתה בעיקר ברעננה, בצריף דולף, עשר נפשות בשני חדרים, ללא חשמל, ללא מים זורמים וללא שירותים. העיקר היה החום של המשפחה ביחד עם כל הצרות וחוסר הפרנסה. ילדותי עברה בעיקר מחוץ לצריף הצפוף, הלכנו בשדות ובפרדסים שהיו בשפע במושבה רעננה. בתור ילד שיחקתי עם חבריי בעיקר בכדור סמרטוטים וכדורגל ליד בית הספר. הינו משחקים דודס, מחניים, קליעה למטרה בכדור, העיקר היה לחזור הביתה ולאכול פת לחם ולהיות עם אחי. כיוון שלא היה חשמל בצריף הארנו את הצריף עם עששיות. תמיד חיכינו לשבת ללכת לבית הכנסת ולאכול מאכלי שבת שאימא מכינה.

עם עלייתנו לארץ, אבי הביא עמו בין מעטו מאוד חפציו שנתנו לו לקחת, שני סידורי תפילה עתיקים שקיבל מסבו וסבו קיבל מסבו. שני הסידורים, האחד – הנו תפילות היומיות, שחרית, מנחה וערבית. הסידור השני הוא סידור של תפילות ושלושת הרגלים. ספרים אלה הינם עתיקים ועוברים מדור לדור במשפחתנו. כרגע שומרת עליהם מכל משמר אחותי הבכורה, מכיוון שהתבלו מאוד לאורך השנים.

מסרים שאני רוצה שיעבור במשפחתי – המשפחה זה הדבר החשוב מכל. המדינה שלנו היא העוגן של העם היהודי, צריך ללמוד מאין הגענו ואיזו דרך ארוכה עבר עמנו עד שזכינו למדינה משלנו. צריך להתגבר על חילוקי הדעות, כי מההיסטוריה למדנו ששנאת חינם גרמה לחורבן בית המקדש הראשון והשני. אנחנו צריכים לשמור על הבית השלישי מכל משמר.

להישאר תמיד אנושיים ומתחשבים – בקיצור, מכל מה שנלמד – הכי חשוב להישאר בני אדם.

הזוית האישית

יונתן: לי היה מאוד כיף לעבוד עם סבי משום שהוא לימד אותי על דברים חדשים ואני עזרתי לו להבין קצת על מחשבים.