מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בשם עליזה (לואיזה) חניה לשני הוריה. עליזה נולדה בשנת 1937 בטריפולי שבלוב. לאביה קראו עמוס ומקצועו היה סנדלר, אמה הייתה עקרת בית עיוורת. סבתא עליזה הייתה האמצעית מבין ארבע ילדים. בשנים הראשונות לחייה התעוורה בהדרגתיות והפכה לעיוורת כמעט מוחלטת בגיל 14 והיא נשארה באותו מצב עד היום. לאט לאט, ככל שהעיוורון החמיר, היא למדה להשתמש בחושים האחרים שלה והתמצאה בסביבתה.

ילדותה של סבתא הייתה קשה, היא נולדה בבית במעמד כלכלי נמוך כמעט ללא תנאים. ביתם היה צפוף וקטן בו היה רק חדר אחד שכל האחים נאלצו לחלוק. הקשיים היו רבים לא רק בגלל העיוורון של סבתא אלא גם בגלל שלא היו קרובים למשאב מים, סדר היום שלהם נתמך על שעות האור והשמש. סבתא מספרת שהייתה יד ימינה של אמה, שהיתה בעצמה עיוורת ועקרת בית, תמיד הייתה לצידה וסייעה לה בעבודות הבית, לא זכור לה ששיחקה עם הילדים.

העלייה לארץ ישראל

סבתא עלתה לארץ עם כל משפחתה הגרעינית. הם קיוו שבארץ יהיו להם תנאים יותר טובים ממה שהיה להם בלוב (טריפולי), העלייה הייתה לא פשוטה במיוחד בהיותה עיוורת – לעבור את כל התהליך של התמצאות בסביבה מחדש ולמצוא אנשים לתקשר איתם שיקבלו אותה כמו שהיא, היא עברה כמה תחנות בדרכה לארץ ישראל. העלייה התחילה בשנת 1949 והיא הגיעה ליעד ב שנת 1950, בגיל 13.

קודם הם הלכו במסע רגלי עד לנמל ואז הצליחו לתפוס אונייה מלוב לאיטליה. משם עלו על אוניית המעפילים "קשת" לארץ ישראל. הם התמקמו בשער העלייה בחיפה, שם שהו כל העולים מכל המדינות. בארץ קיבלה את שמה העברי מ"לואיזה" ל"עליזה".

החיים בארץ

לאחר יציאתם משער העלייה, משפחתה והיא חיו במעברה שברחובות "בית עולים הרמה". מקום זה היה מוקף עשבים, צמחיה וחיות מסוכנות. משם עברו לסלמה בצריף חדר וחצי עד אשר קיבלו שיקום. במעברה היא במיוחד זוכרת את תחושת הצפיפות.

סבתא שמרה על חפץ מיוחד שקרוב ללבה – מניפה מעץ ונייר. המניפה היא אחד החפצים הראשונים שסבתא חשה בו כתינוקת, היא הועברה במשפחה ושרדה את מסע העלייה הקשה, וסבתא שומרת על המניפה הזו קרוב לליבה עד היום.

סבתא עליזה לא למדה לפני הגעתה לארץ ישראל, היא התחילה את לימודיה בבית חינוך לעיוורים בשנת 1951 עד לשנת 1959. אז עברה ללימוד משולב עם אנשים בעלי ראייה תקינה בבית החלוצות "בית ליגת נשים" שבנתניה וגם הצטרפה לתנועת הנוער. סבתא לא יכלה להתגייס לצבא בגלל העיוורון. ולכן לאחר סיום לימודיה עברה לעסוק במפעל אריגה בבית ליגת נשים שבנתניה. היא עבדה גם בבנק לאומי השוכן ברמת גן וכמרכזנית בחברת "טבע"  (חברת תרופות).

מאז עבדה והתחתנה עם ציון שהיה חזן ועיוור בדיוק כמותה, וביחד הביאו שישה ילדים. לאחר שנפטר הפכה לבת זוגתו של מרדכי ונשארה איתו לתקופת ההווה. תחביביה הם אריגה, סריגה ובישול שהיא נהנית מהם ועושה עד היום. היא יצאה לפנסיה לפני שנים והיא מעסיקה את עצמה בתחביביה, קוראת ספרים בכתב ברייל וכמובן עבודות הבית.

הזוית האישית

סבתא עליזה היא סבתא משותפת שלנו, החוויה הייתה מעצימה, התקרבנו לסבתא ולמדנו עליה דברים שלא ידענו לפני כן… קיבלנו הרבה כוחות לשמוע את סיפור חייה הקשה ואיך היא הצליחה למרות כל הקשיים.