מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא מימי סלטי נולדתי בשנת 1948 בישראל וגדלתי בעיר תל-אביב .

נולדתי לאימא שרה ואבא יעקב , ניצול שואה .

אבי יעקב היה נשוי ביון לאישה והיו לו שלוש בנות . כשפרצה המלחמה לקחו את כל הגברים למחנות ההשמדה אושוויץ ואת הנשים והילדים הרגו . הוא ניצל לאחר שסבל הרבה מחוסר באוכל ומים ומעבודות פרך.

לבסוף הוא ברח והגיע לארץ ישראל, שם הוא שאל על אמי אם היא עדיין רווקה.

כשנודע לו שהיא רווקה הוא הציע לה להתחתן .

זכור לי בערך בגיל 12 שאימא שלי שנולדה בסלוניקי 1928 סיפרה לי שאבי שנולד גם הוא בסלוניקי היה בשואה במחנה אושוויץ. אבא שלי הוא  יליד יוון , הוא סבל מאוד בשואה, הייתה לו משפחה גדולה הוא היה פרטיזן.

כשהוא עלה לארץ הוא הגיע ללא משפחתו, רק עם הבגדים שהוא לבש עליו.

ההתמודדות בארץ הייתה לא פשוטה עבורו. הוא נאלץ להתחיל את חייו מחדש.

הוא התחתן עם אימא שלי ונולדו להם בת ושני בנים תאומים שהם האחים שלי.

אני זוכרת שאבא היה אדם עצבני בגלל כל הקשיים והזוועות שעבר.

באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית ושישים וחמישה אלף היהודים שבניהם אבא שלי עברו השפלות והתעללויות. דירות של יהודים הופקעו בניהם העסק של אבא שלי.

כמו-כן, הוא היה פוחד מכלבים. הזיכרון שלו מהכלבים שתקפו יהודים במחנות.

אבא הרבה לספר שלא היה מה לאכול וכשאנחנו היינו משאירים אוכל הוא תמיד היה כועס והיה אומר לנו שאנחנו לא יכולים להבין מה הם היו נותנים בשביל ארוחה, הם הרעיבו אותו כדי שיסבול.

אני זוכרת שלפעמים היו דברים שהתקלקלו או שנשארו בצלחת ואימא שלי הייתה זורקת אותם לפח ואני הייתי עוטפת אותם בהרבה עיתונים כדי שאבא שלי לא יראה שמשהו נזרק. כל הדברים האלה השאירו עלי רושם חזק מאוד בגלל הסבל שלו שמאוד קשה היה לי  להבין.

כשהייתי קטנה לא כל כך הבנתי את הכעסים של אבא שלי ולא שאלתי אותו את הסיבות , וכיום אני מצטערת על כך כיוון שהיום אני מבינה יותר . 

היה חשוב לי להעביר את הסיפור של השואה ששמעתי מאבא שלי לנכדתי על אף שלומדים בבית הספר דרכי זה יותר משמעותי , מעניין ומקור ראשוני .